מיסה סולמניס (בטהובן) – הבדלי גרסאות

אי-אילו מבקרי מוזיקה מוטרדים מן הבעיה, כפי שהציג אותה [[תיאודור אדורנו]], כי: "במיסה סולמניס יש משהו משונה ויוצא דופן." מבחינות רבות, זו יצירה חריגה, אפילו לגבי בטהובן. היא חסרה אותה חקירת נושאים רצופה ומתמשכת באמצעות פיתוח, שהנה מסימני ההיכר המובהקים של בטהובן. הפוגות המאסיביות בסוף הגלוריה והקרדו מציבות אותה בשורה אחת עם יצירותיו המאוחרות - אבל העניין שגילה בו בזמן בצורת הנושא ווריאציות בולט בהיעדרו. תחת זאת, מציגה המיסה סיפור מוזיקלי רציף, כמעט ללא חזרה, בעיקר בפרקי הגלוריה והקרדו, העולים באורכם על כל אחד משלושת האחרים. הסגנון, כפי שמציין אדורנו, קרוב לטיפול בנושאי בדרך החיקוי שאפשר למצוא אצל רבי-האמנים הפלמיים, כמו [[ז'וסקן דה פרה]] ו[[יוהנס אוקכם]], אבל לא ברור, אם בטהובן חיקה ביודעין את הטכניקות שלהם או שמדובר פשוט באבולוציה מתכנסת לענות על הדרישות המיוחדות במינן של טקסט המיסה. דונאלד פרנסיס טוביי קישר את בטהובן למסורת המוקדמת בדרך שונה:

:"{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אפילו באך או [[גיאורג פרידריך הנדל|הנדל]] אינם יכולים להציג תחושת מרחב ו[[מצלול (מוזיקה)|מצלול]] גדולה יותר. אין כתיבה כוראלית מוקדמת יותר, המתקרבת כל כך לשחזור משהו מן הסודות האבודים של סגנון [[ג'ובאני פלסטרינה]]. אין עוד כתיבה כוראלית ותזמורתית, קודמת או מאוחרת יותר, החדורה בתחושה מסעירה יותר של צבעם הייחודי של כל [[אקורד]], כל פוזיציה, כל [[מרווח (מוזיקה)|טרצה]] כפולה או [[דיסוננס]]." }}