|
==מסעה של פאולה==
מסעה של פאולה מתואר באיגרת 108 של הירונימוס, אגרת המופנית לאוסטוכיום - ביתה של פאולה, לאחר מות אמה, מעין הספד של הירונימוס של ידידתו המנוחה, בו מתוארת אישה שויתרה על עושרה וכבודה למען האל. מסעה הינו בעל ערך דידקטי וביקוריה במקומות הקדושים מעלים בה חוויות מיסטיות עד כדי השתתפות במאורעות המקראיים המתוארים ב[[אוונגליונים]].
פאולה הבוחרת במכוון במחוות של צניעות כדי להדגיש את אי חשיבותו של עושר ארצי לעומת המשיח, ארצו ודרכו. המקומות הקדושים בירושלים מושכים אותה אליהם בכוח קדושתם שאין לעמוד בפניה - זו הכריזמה הפנימית של הקדושה, כוח המשיכה. המפגש שלה עם המקומות הקדושים הוא מפגש רב חושי: היא מלחכת בפה מאמין (כפי שמים מלחכים את החוף), אך גם להפך, היא מלחכת בפה צמא למים. היא מנשקת את הקדושה (מחווה של אוהבים), נאנחת אנחות כאב, רואה מול עיניה את דם האדון. המפגש עם האדון הוא הדדי: הוא עד למעשיה, כלומר נוכחותו איננה רק היסטורית אלא כמעט מיסטית, הוא מלווה אותה במסעה (ברובד עמוק יותר, חשבו על רעיון ה"עדות": המקומות הקדושים הם עדים לקיומו של ישו, הנוצרים עצמם הם עדים לאמיתות הבשורה הנוצרית, וישו הוא עד, יחד עם [[ירושלים]] כולה, לדבקותה של פאולה עצמה בו ובנצרות).
כדאי גם לשים לב ל"דמיון הפולחני": פאולה "השתטחה כאילו הבחינה באדון התלוי". הביקור במקום, וגם הליטורגיה הנערכת בל תחנה ותחנה מעוררת את מראות הברית החדשה . בכלל יש מעבר מתמיד בין דמיון העבר לבין מראות ההווה - כמו במראה הצלוב, אך גם בשערי ירושלים - יש קפיצות מן העבר להווה. כאן אנחנו מגיעים למפגש בין חווית האישה לבין הכותב המלומד, המוסיף לטקסט עומק דידקטי ופרשני: הוא מסביר מי זו הלנה (לא אם הקיסר, אלא הלנה קודמת, שגם היא הלכה לירושלים ותמכה בתושביה, כמעשה אם קונסטנטינוס), הוא דורש את שמותיה של העיר ירושלים, הוא דורש פסוקים מקראיים. כלומר, הירונימוס מוסיף לכל אלה את הרובד הלמדני והחינוכי.
יש לשים לב כי תיאור פאולה הנעשה על ידי הירונימוס, שוזר בעלילותיה את גישתו של הירונימוס - פרשן המקרא הגדול, כלפי המקומות הקדושים, בהם אין למקום ערך מיוחד בפני עצמו אלא ככלי להעמקת לימוד המקרא והעצמת החוויה הדתית.
==לקריאה נוספת==
|
