המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של ישראל – הבדלי גרסאות

מאין תקציר עריכה
==המשבר ופתרונו==
 
כאמור מדיניות שער החליפין יצרה גירעון ב[[מאזן התשלומים]] שהיה צורך לממןלכסות. המימון הגיע בחלקו הקטן מ[[מגבית|מגביות]] שנאספו בקרב יהודי חו"ל ומ[[יתרות השטרלינג]] - סכום [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] שהיה שייך למדינה והוקפא אצל ממשלת [[בריטניה]], שהסכימה לשחרר אותו רק ב־[[1949]]. מכיוון שלא היה במקורותשמקורות אלו דילא נאלצה הממשלה לממןכיסו את עיקרכל הגירעון עלהחלה ידיהמדינה הלוואותללוות כספים לטווח קצר מה[[בנק|בנקים]] ומחברותומגורמים הדלקכלכליים העולמיותאחרים. בשלב מסוים הבינו המלווים שמצבה של המדינה לא הולך ומשתפרמדרדר וכי ישההלוואה סכנהכוללת בהלוואהסיכון כזאת בשל העובדה שייתכן והיא לאגדול תוחזרמדי ולכן הפסיקו להלוות כסף למדינה. כתוצאה מכך הגיעה המדינההממשלה למצב בו אין בידה מספיק יתרות של מטבע חוץ והיהונוצר חשש כןממשי ואמיתילתפקוד שהמדינה לא תוכל לתפקדהמדינה.
 
המשבר גם לווה במשבר מקביל - [[מדיניות הקיצוב]] הלכה והתמוטטה בשל זעםדעת ציבוריהקהל רב שהובעשהובעה בבחירות המקומיות של [[נובמבר]] [[1950]],. בבחירות אלו זכתה אומנם [[מפא"י]] - מנהיגת הצנע, אך [[הציונים הכלליים]] יריביה בנפש שדרשו את ביטול הצנע וחסו תחת הסיסמה - "תנו לחיות בארץ הזו", היו רחוקים ממנה רק כדי 2.8%אחוזים בודדים. כתוצאה מכך בוטל משרד האספקה והקיצוב והוקדמו הבחירות הכלליות ל[[יולי]] [[1951]]. במהלך הבחירות הכלליות איבדה מפא"י מנדט אחד, והציונים הכלליים, יריביה,התחזקו עלומאוד ועלו משבעה לעשרים מנדטים. תוצאות הבחירות הכלליות שמו קץ לתקווה של מפא"י להתמודד עם המשבר על ידילמדיניות הצנע והביאו לידי קבלת [[המדיניות הכלכלית החדשה]], בה דגל שר האוצר, [[אליעזר קפלן]].
 
[[קטגוריה: ישראל: כלכלה]]
7,693

עריכות