לא תחמוד – הבדלי גרסאות

'''לא תחמוד''' הוא הדיבר האחרון מבין [[עשרת הדיברות]] והוא [[מצוות לא תעשה|לאו]] שלא לחמוד דבר השייך לאדם אחר.

 

מקורה של המצווה הוא בדיבר האחרון ב[[עשרת הדברות]]: "לא תחמד בית רעך, לא תחמד אשת רעך, ועבדו ואמתו ושורו וחמרו, וכל אשר לרעך"<ref>[[S:שמות כ יג|שמות כ, יג]] וראה גם את הפסוק הדומה ב[[S:דברים ה יז|דברים ה, יז]]</ref>.

 

הלאו של '''לא תחמוד''' כולל את האיסור להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונישנית, לחץ חברתי וכמובן כח. העסקת המחשבות על תחבולות כאלו, אסורה גם היא, ואפילו עצם ההתאוות לנכסי הזולת או הקנאה בהם נאסרה.

 

שני טעמים הובאו למצווה זו. הראשון, דעת רבי אברהם בן עזרא, עוסק באיסור התורה על רגש שבלב. בפירושו הוא מציין כי פרשנים רבים טענו כי לא ניתן לאסור רגש שבלב, אך הוא טוען אחרת. לדבריו, לו יחשוב האדם שהדברים אותם הוא חומד (אשת, בית, רכוש חברו) לא ניתנים להשגה, הוא יפסיק לחמוד אותם. בנוסף, ה[[רמב"ם]] מציין כי הסיבה לאיסור 'לא לחמוד' היא שעל ידי ההתעסקות בתחבולת להשגת רכוש אחרים, קיים חשש שהאדם יפעל להשגתם בדרכים לא חוקיות ואף ב[[אלימות]]. דוגמה לכך מופיעה בסיפור בו המלך [[אחאב]] דואג להמתת [[נבות היזרעאלי]] מפני שחמד את כרמו<ref>[[S:מלכים א כא|מלכים א כא, א-כח]]</ref>.