פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 282 בתים ,  לפני 9 שנים
[[תמונה:Pickup-tow.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המראה בגרירת רכב במנחת מגידו]]
 
היות שהדאוןשמרבית אינוהדאונים מצוידאינם במנוע,מצוידים איןבמנועואין ביכולתו להמריא בכוחות עצמו.עצמם כמהקיימות מספר שיטות שונות משמשות לשיגור דאונים.
 
"גרירה אווירית" או "גרירת מטוס" היא גרירה של הדאון בעזרת כבל על ידי מטוס ממונע, ושחרורו בגובה הרצוי. לאחרונה נעשה שימוש גם בדאונים ממונעים (שהם למעשה מטוסים קלים) ובמטוסי "מיקרולייט" כדי לגרור דאונים.
שיטה אחרת היא גרירת הדאון בעזרת מגליל (winch) שהינו למעשה מנוע על הקרקע המוצב בקצה המסלול ומושך אליו כבל מתכת, או כבל מסיב סינתטי, באורך 1,000 עד 1,600 מטרים; כתוצאה מהגלילה צובר הדאון מהירות ואז ממריא. טייס הדאון מנתק את הכבל בגובה של 400 עד 500 מטרים. שיטה זו זולה בהרבה מגרירה אווירית (מחירה כמה עשרות שקלים לכל המראה) ולכן היא פופולרית מאוד. באופן דומה, ניתן גם לגרור את הדאון בעזרת כבל המחובר לרכב נוסע (ממש כמו גרירת [[עפיפון]] תוך-כדי ריצה כדי שיצבור גובה).
 
לבסוף, ניתן גם לשגר דאונים מעל גבעה בעזרת רצועת גומי מתוחה אל-מול רוח מתאימה ("מקלעת" או "בנג'י"). מספר אנשים מותחים את הגומי, המחובר לוו המצוי בדאון ומשמש בדרך-כלל לגרירתו; כשהגומי מתוח דיו משחררים אותו, והדאון צובר מספיק מהירות כדי להתרומם מעל לגבעה.
 
בישראל השיטה המקובלת ביותר היא גרירת מטוס. במועדון הדאייה במגידו [http://www.megido-gliding.org.il] נעשה בעבר שימוש גם בגרירת מכונית (בעיקר לגרירת דאוני הדרכה). המראות באמצעות מגליל (winch) או בנג'י אינן מיושמות בארץ למרות שבעבר היו ניסיונות כאלה.
[[קובץ: MegiddoGlidingChart.jpg |שמאל|ממוזער|400px| מפת אזורי דאייה של מנחת מגידו‏‏<ref>‏ספר פרסום מידע תעופתי פנים ארצי (פמ"ת) המפורסם על ידי מנהל התעופה האזרחית מכוח הוראות תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ"ב-1981. ‏</ref>. ששת האזורים מסומנים באותיות שחורות. נתיבי תובלה נמוכים באזור מסומנים בירוק]]
ישנם דאונים המצוידים במנועי מדחף או מנועי סילון המתקפלים לתוך גוף הדאון, דאונים אלה יכולים להמריא בעצמם ואף נעזרים במנוע בטיסות ארוכות במיוחד.
 
==קישורים חיצוניים==