מחנה עולים – הבדלי גרסאות

בסביבות תחילת 1947 הגיעה [[הסוכנות היהודית]] להסדר עם הבריטים על פיו יורשו חלק מהשוהים במחנות המעצר ב[[קפריסין]] להגיע ל[[ארץ ישראל]] על בסיס ה[[סרטיפיקט]]ים של החודש או הרבעון הבא ובלבד שהם ישהו במחנה מעצר בפיקוח בריטי עד הגיע תורם לקבל סרטיפיקט. בהתאם לכך, במהלך שנת 1947 הגיעו לישראל מדי חודש 750 עולים ששהו בממוצע במשך שלושה חודשים ב[[מחנה המעצר בעתלית]]. בגלל העומס במחנה המעצר בעתלית, במקרים רבים הועברו העולים טרם שחרורם ל[[מחנה העולים בקריית שמואל]] שהיה גם הוא מחנה מעצר בפיקוח בריטי, אולם הוסכם שהשומרים בו יהיו שוטרים יהודיים של [[משטרת המנדט]]. [[הסוכנות היהודית]] היתההייתה אחראית לניהול הפנימי של המחנות בעתלית וב[[קריית שמואל (חיפה)|קריית שמואל]] ושירותי בריאות נתנו על ידי ארגון [[הדסה]]. בהתאם לכך הוצג מחנה העולים ב[[קרית שמואל]] כמחנה עולים ראשון, בעל קיבולת של כ-700 עולים {{הערה|{{דבר||מחנה מעבר לעולים בקרית שמואל|1947/02/07|02001|||Ad}}}}. בחצי הראשון של שנת 1947 הוקם גם בית עולים נווה חיים ליד [[חדרה]] עבור עולים שלא מצאו קורת גג לאחר שחרורם מעתלית או קריית שמואל. השהות הממוצעת של עולים בנווה חיים היה כשלושה שבועות {{הערה|1=Memorandum by Ch. Yassky, 18 July 1947 in Jewish Agency for Palestine, Yehoshua Freundlich, Zvi Ganin, '''Political Documents of the Jewish Agency: January-November 1947''', pages 468-469}}.