קיפאון פנים – הבדלי גרסאות

התופעה התגלתה (נסיונית) ב[[תמיסה|תמיסות]] [[אלקאן|אלקאנים]] ו[[פולימר]]ים דומים בתחילת [[שנות ה-90 של המאה העשרים]] על ידי שתי קבוצות בו זמנית. קבוצתו של פרופ' ג'ון ארנשו (אוניברסיטת קווין ב[[בלפסט]], [[אירלנד]]) חקרה את התופעה על ידי [[פיזור]] [[אור]], אך שיטה זו לא אפשרה לקבוע את עובי השכבה הקפואה והאם היא אכן מסודרת. במקביל פרסמה את מחקרה קבוצה בראשות פרופ' [[משה דויטש]] ([[אוניברסיטת בר-אילן]]) ד"ר בן אוקו (המעבדה הלאומית ברוקהייבן- ניו-יורק) וד"ר אריק סירוטה (תאגיד הדלק הבינ"ל- [[אקסון מוביל|אקסון]]) אשר חקרה את התופעה באמצעות השתקפות [[קרני רנטגן]] שאפשרה להם להראות שהשכבה הקפואה הינה שכבה אחת בה מסודרות המולקולות במקביל לנורמל לשכבת הפנים ובמבנה [[הקסגונלי|המערכת הגבישית ההקסגונלית]].

 

מאז גילוי התופעה באלקאנים נצפתה התופעה במגוון רחב של פולימרים ובין [[מצב צבירה|מצבי צבירה]] שונים: נוזל-אוויר, נוזל-[[מוצק]] ו-נוזל-נוזל.

תופעת קפאון הפנים מייצגת את ההיפך מהתופעה המוכרת והנפוצה יותר- [["המסת פנים"]].