זיוף תעודות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
הרחבה
שורה 5:
זיוף תעודות עשוי לסייע לאדם ב[[התחזות]] - בין אם כחלק מ[[גניבת זהות]], ובין אם כאמצעי להשגת טובות הנאה. כך למשל נפוץ הפשע של זיוף של [[תעודת זהות]] ב[[ארצות הברית]] כאמצעי לרכישת [[אלכוהול]] (שאינו מותר מתחת לגיל מסוים). קיימים גם מקרים של זיוף תעודות סיום בית ספר (למשל [[תעודת בגרות]]) או תעודות אקדמיות, כדי להתקבל ללימודים או למשרה הדורשת תעודות אלו. [[מרדכי קידר]] למשל הודח מלימודי המשפטים ב{{ה|אוניברסיטה העברית}} לאחר שהתגלה כי זייף את תעודת הבגרות שלו. במקרה אחר, הורשע (2007) [[יוסף בא-גד]] כי זייף חתימות של אזרחים על מנת להגיע למספר החתימות הנדרש על פי החוק על מנת להיחשב כמועמד לראשות הממשלה.
 
קיימים גם מקרים בהם רשויות רשמיות, או רשמיות למחצה, מזייפות מסמכים. במקרה של מסמכים מזהים, זיוף תעודות יכול לשמש ל[[גניבת זהות]] או לטשטוש הזהות האמיתית של המשתמש במסמך המזויף. קיימות דוגמאות היסטוריות רבות לזיוף מסוג זה. באירופה הכבושה על ידי [[גרמניה הנאצית]] השתמשו יהודים נרדפים, כמו גם חברים בארגוני מחתרת הפעילים נגד הנאצים, בתעודות מזויפות אשר זיהו אותם כ"[[הגזע הארי|ארים]]" או בשמות בדויים למשל על ידי זיוף [[תעודת ייחוס ארי]]. אחד המפורסמים שבסיפורי אימוץ זהות בדויה על ידי חבר במחתרת אנטי-נאצית הוא זה של [[וילי ברנדט]], שהפך אחרי המלחמה לראש עיריית ברלין ול[[קנצלר]] גרמניה המערבית, כל זאת תחת שמו המחתרתי וה"מזויף". ארגוני [[ביון]] ו[[ריגול]] משתמשים לעיתים קרובות בזיוף תעודות כטכניקה להצגת [[מרגל]]ים או לחדירה למקומות מסווגים. [[אדולפו קמינסקי]] זייף תעודות למספר ארגוני מחתרת ואופוזיציה פוליטית במהלך כ-30 שנות פעילות כזייפן מסמכים: להצלת יהודים בצרפת הכבושה, לארגון מסמכי פטור מגיוס לצבא צרפת ב[[מלחמת אלג'יריה]] ולטובת המוסד לעלייה ב'.
 
זיוף של מסמכים למטרות פוליטיות אינו בהכרח זיוף תעודות זהות. בין היתר זייף [[המוסד לעלייה ב'‎]] סרטיפיקטים המאפשרים עלייה לפלסטינה בתקופה המנדט. אחד המקרים הבולטים הוא "[[מתת קונסטנטינוס]]", מסמך מזויף, שנכתב כביכול על ידי [[קונסטנטינוס הגדול]] ומעניק לכנסייה את השליטה על [[האימפריה הרומית המערבית]]. במקרה מן השנים האחרונות, הציג [[שירות הביון והביטחון הצבאי (איטליה)|המודיעין הצבאי האיטלקי]] מסמכים על [[סחר באורניום בין ניז'ר ועיראק]] שהובילו ליצירת לגיטימציה ציבורית ל{{ה|פלישה לעיראק (2003)}}. מקרי פשיעה שלהם אחראים משטרים זוכים לעיתים ל"טיוח" המגובה במסמכים מזויפים. כך למשל זייף משטר [[יון אנטונסקו]] מסמכים העוסקים ב[[פרעות יאשי]] ברומניה ב-1941.