מיתולוגיה הינדואית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 55:
== עולמות ==
[[קובץ: The Creation of the Cosmic Ocean and the Elements (detail), folio 3 from the Shiva Purana, c. 1828.jpg|שמאל|ממוזער|בריאת ים היקום והיסודות, רישום פוליו מתוך ה'''שיבה פוראנה''', שנת 1828 לערך]]
התאולוגיה ההינדית מגדירה ארבעה-עשר עולמות (בנבדל מכוכבי-לכת) - שבעה עולמות עליונים ([[גן-עדן|עֲדָנִים]]), ושבעה נמוכים ([[שאול|תפתות]]). (הארץ נחשבת כנמוכה מבין שבעת העולמות העליונים). שבעת העולמות העליונים, ה'''וִיַהְרְטִי''' הינם: בְּהוּ, בְּהוּבַאס, סְווַאר, מַאַהאס, זַ'אנַאס, טַאפַּאס וסִאטְיָה (העולם הנשלט על ידי [[ברהמה]]). שבעת הנמוכים, ה'''פַּאַאטַלָה''': אַטַאלָה, וִיטַאלָה, סוּטַאלָה, רַסַאַאטַאַאלָה, טַלַאטַאלָה, מַאהַאַטַאלָה, ופַּאַאטַאלָה.
 
כל העולמות מלבד הארץ הינם מקומות ארעים לשהות באופן הבא: כאשר אדם נפטר על פני-האדמה, אל האדמה (הנקרא באופן רשמי יַאמָה דְהַארְמָה רַאגָ'ה - יאמה, אדון הצדק) שוקל את מעשיו הטובים/הרעים של אותו אדם בהיותו על פני-האדמה ומחליט אם נשמתו תגיע לגן-עדן או לשאול, למשך כמה זמן ובאיזו מידה. כמה גרסאות של התאולוגיה אומרות שמעשים טובים ורעים מנטרלים אחד את השני ולכן הנשמה נולדת או בגן-עדן או שאול, אך לא בשניהם, בעוד שעל-פי אסכולה אחרת של מחשבה, טוב ורע אינם מבטלים אחד את השני. בכל מקרה, הנשמה משיגה גוף המתאים לעולם אליו היא נכנסת. בסוף זמנה של אותה נשמה בעולמות הללו, היא חוזרת לארץ (נולדת מחדש כצורת חיים על הארץ). נוהגים לחשוב כי רק מהארץ ורק לאחר חיי אנוש, נשמה יכולה להגיע אל הישועה הגבוהה, המצב בו היא משוחררת ממחזור הלידה והמיתה, מצב של אושר עילאי נצחי ומוחלט.