בכור בהמה טהורה – הבדלי גרסאות

הכהן צריך להקריב את הבכור בתוך השנה הראשונה ללידתו, ולא לעכב אותו מעבר לשנה זו, כפי שנאמר (דברים טו,כ):"לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ תֹאכֲלֶנּוּ שָׁנָה בְשָׁנָה" (משנה בכורות ד,א). השנה מתחילה מהיום השמיני ללידתו של הבכור, כיון שרק מיום זה הוא ראוי להקרבה (ראה [[ספר ויקרא]] כב,כז). [הערה: רמב"ם הלכות בכורות א,ח, ע"פ דברי רב אחא בר יעקב בבבלי ראש השנה ו,ב]

 

הבכור, כמו קדשים קלים אחרים, [[שחיטה (הלכה)|נשחט]] בצפון העזרה, לאחר מכן [[כוהן]] מקבל את דם הקורבן בכלי, מוליך את הדם אל [[מזבח העולה|המזבח]] ונותן ממנו מתנה אחת על המזבח. זאת בדומה ל[[מעשר בהמה]]) ול[[קורבן פסח|פסח]], אך בניגוד לקורבנות אחרים, מהם נותנים ארבע מתנות על המזבח, או לכל הפחות שתי מתנות שהן כארבע. מתנה זו ניתנת על קיר המזבח, מעל [[יסוד המזבח]], וממילא לא ניתן לתת אותה אלא באחד הקירות שבהם יש יסוד. נחלקו הדעות בעניינה של מתנה זו – האם הדם נשפך על יסוד המזבח או נזרק על קיר המזבח. לאחר זריקת הדם – כוהן מעלה את אימורי הבהמה (האיברים המיועדים להקרבה) על המזבח ומקטיר אותם על אש המערכה.