יהודה זיו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ויקיזציה קלה
מ ויקיזציה קלה
שורה 18:
זיו נולד ב[[מוסקבה]] [[עיר בירה|בירת]] [[ברית המועצות]]. כשהיה בן שנתיים [[העלייה הרביעית|עלתה משפחתו]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]], והתיישבה ב[[טבריה]]. אמו חנה הייתה צאצאית של [[הבעל שם טוב]]; אביו בן ציון היה [[מורה]] ומנהל (על שמו נקרא בית ספר "זיו" ב[[רעננה]]). אחיו, פרופ' [[יעקב זיו (מדען)|יעקב זיו]], היה [[נשיא (ארגון)|נשיא]] [[האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים]].
 
המשפחה עברה מטבריה ל[[רעננה]] ב-[[1935]]. זיו גויס ל[{{ה|פלמ"ח}} ב-[[1943]] כ[[סיור|סייר]] בפלוגה ב', וכך התחיל לגלות עניין ב[[ידיעת ארץ ישראל|ידיעת הארץ]]. לאחר שעזב את הפלמ"ח החל ללמוד הוראה בירושלים, אך עם פרוץ [[מלחמת העצמאות]] הפסיק את לימודיו וחזר אל הפלמ"ח כאיש מילואים וליווה [[שיירה|שיירות]] עד אפריל [[1948]]. בסיור ב[[נחל יתלה]] שבר את [[קרסול]]ו, פציעה שמנעה ממנו לצאת עם [[מחלקת הל"ה]] ובעקיפין הצילה את חייו. לאחר שכל חברי המחלקה נהרגו ב[[מארב]], הוצב זיו כ[[נהג]] [[רכב קרבי משוריין|רכב משוריין]] ואחר כך הוכשר כנהג אוטובוסים ורכב כבד. היה סמל רכב ב[[חטיבת הראל]], בגדוד השישי, ולאחר הקמת [[צה"ל]] המשיך את שירותו כקצין רכב ב[[חטיבת גולני]]. השתחרר בינואר [[1950]].
 
לאחר תום המלחמה היה למורה, בעיקר בתיכון חדרה. הוא הקים חוג לידיעת הארץ וכתב ספר למורים – "השרון". ב-[[1968]] מונה לגאוגרף ב[[רשות שמורות הטבע]], שם סקר את נוף [[סיני]] לאחר [[מלחמת ששת הימים]]. ב-[[1972]] היה לחבר [[ועדת השמות הממשלתית]], והוא פעיל בה עד היום כנציג צה"ל במינוי מיוחד של ה[[רמטכ"ל]], כיו"ר ועדת המשנה לשמות יישובים.