גוסטב שרדר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: הייתה ; |
מ עיצוב |
||
שורה 2:
'''גוסטב שרדר''' (ב[[גרמנית]]: '''Gustav Schroeder'''; {{כ}}[[27 בספטמבר]] [[1885]] - [[1959]]) היה [[רב חובל]] [[גרמנים|גרמני]] שהתפרסם בשל פיקודו על אוניית ה[[פליט|פליטים]] הגרמנית [[סנט לואיס (ספינה)|סנט לואיס]]. הוכר על ידי [[יד ושם]] כ[[חסיד אומות העולם]].
==ביוגרפיה==
גוסטב שרדר נולד בשנת 1885 בצפון גרמניה באזור הגבול עם [[דנמרק]]. בשנת [[1902]] בהיותו בן 17 עזב את לימודיו התיכוניים ועלה בנמל [[המבורג]] כימאי מתלמד על ספינת אימונים. בסיום אימוניו נתקבל כימאי בספינה "גרמניה" [http://en.wikipedia.org/wiki/SS_Deutschland_(1900)] שהפליגה בקביעות בקו המבורג - [[ארצות הברית]]. לאחר מכן קיבל תפקיד של קצין שני בחברות ספנות שפעלו מ[[הונג קונג]]. במשך השנים עבד כקצין ספנות בחברות שונות, ביניהן 6 שנים ב[[כלכותה]].
בשנת [[1921]] החל שרדר לעבוד בחברת הספנות "המבורג - ארצות הברית" [http://en.wikipedia.org/wiki/Hamburg_America_Line]. בשנת [[1936]] קיבל שרדר מינוי של רב חובל והפליג על ספינות שפעלו עבור ארגון הנופש [[נאצים|הנאצי]] [[כוח באמצעות שמחה]] שסיפק הפלגות נופש במחירים זולים לפועלים. במסגרת זו ביצע הפלגות ל[[הים התיכון|ים התיכון]] ול[[סקנדינביה]], אף כי שרדר עצמו לא היה חבר המפלגה הנאצית.
==אןניית הפליטים סנט לואיס==
ב-[[13 במאי]] [[1939]] יצאה הספינה "סנט לואיס" בפיקודו של שרדר מנמל המבורג לכיוון [[קובה]] כשעל סיפונה 936 פליטים [[יהודים]] שחיפשו מקלט מגרמניה הנאצית. רב החובל שרדר נטל על עצמו סיכון רב בנסיבות התקופה והעניק לנוסעיו היהודים יחס אנושי ומגונן. הוא איפשר לנוסעיו לקיים תפילות וטקסי דת יהודיים.
הנוסעים היהודים, לאחר שש שנות רדיפות וגזרות תחת המשטר הנאצי, לא האמינו כי יזכו ליחס כזה בספינה שמעליה התנוסס דגל [[צלב הקרס]] ותמונתו של [[היטלר]] הייתה תלויה באולם האירוח של הספינה. שרדר הזהיר את 231 אנשי הצוות באזהרה חמורה שעליהם להעניק לנוסעים את מלוא השירות ותנאי הנוחות, המקובלים כלפי כל הנוסעים בשיט עינוגים בקו ספנות זה. רוב אנשי הצוות נענו לדרישת הקברניט.
▲::: "קיימת תחושת עצבנות בקרב הנוסעים. למרות זאת כולם משוכנעים שלא יראו את גרמניה יותר. פרידות מרגשות התרחשו. נראה כי לרבים הוקל על הלב בעוזבם את בתיהם. אחרים מקבלים את הדבר קשה. אבל מזג האוויר הנהדר, אוויר הים הצח, מזון טוב ושירות מתחשב יביאו במהרה לאווירה נטולת הדאגות של הפלגה ימית ממושכת. חוויות כואבות שחוו על היבשה יעלמו במהרה על הים ויראו רק כחלום."
הנוסעים החזיקו בידיהם רישיונות שאישרו את כניסתם לקובה, ואולם רישיונות אלו ניתנו באופן לא חוקי על ידי המנהל הכללי להגירה בקובה מנואל בניטס גונסלס וב-[[15 במאי]] [[1939]] החליטה ממשלת קובה כי הרישיונות יהיו בתוקף רק עד ה-[[6 במאי]]. נראה שהן נוסעי הספינה והן חברת הספנות ידעו על ביטול הרישיונות אך הם הניחו כי הרישיונות אשר הונפקו זמן רב לפני קבלת החלטת הביטול יכובדו, רק 22 מנוסעי הספינה מילאו אחרי הדרישות החדשות של קובה באשר לרישיונות.
שורה 17 ⟵ 20:
רב החובל שרדר האט את מסע הספינה, בסרבו לחזור לגרמניה עד אשר ימצא מקום מבטחים לנוסעיו היהודים. הוא אפילו תכנן לתת לספינה להגרר אל חופי [[אנגליה]] ולהתנפץ עליהם, בכוונה לאלץ את השלטונות הבריטיים לקלוט את הפליטים בארצם. לבסוף נמצא פתרון ונוסעים הורשו לרדת לנמל [[אנטוורפן]] ב[[בלגיה]]. רוב הנוסעים ירדו בבלגיה וחלקם באנגליה (אלה מהם שהיו בעלי רישיונות תקפים נשארו בקובה). מבלגיה עבר חלק מן הנוסעים ל[[הולנד]] ול[[צרפת]] וחלק נשאר בבלגיה. חלק מהנוסעים נשלח למחנות ההשמדה לאחר הכיבוש הגרמני. על פי מחקר שנערך בשנת [[2007]] כ-254 מנוסעי הספינה ניספו ב[[השואה|שואה]].
==אותות והנצחה==
בשנת [[1957]] הוענק לגוסטב שרדר על ידי ממשלת [[מערב גרמניה]] צלב ההצטיינות הפדרלי [http://en.wikipedia.org/wiki/Bundesverdienstkreuz] על פועלו למען נוסעי הספינה. שנתיים לאחר מכן בשנת 1959 הלך גוסטב שרדר לעולמו.
| |||