התחייה הגותית – הבדלי גרסאות

ב[[אנגליה]], [[נצרות אנגליקנית|הכנסייה האנגלית]] עברה תחייה של [[אנגלו-קתוליות]] ואידאולוגיה של מנהגי פולחן בצורת [[תנועת אוקספורד]]. כתוצאה מכך, התעוררה תשוקה לבנות הרבה כנסיות לספק מקום לתפילה ופולחן עבור האוכלוסייה הגדלה. תשוקה זו מצאה תומכים בקרב האוניברסיטאות, שם [[אקסליסיולוגיה|התנועה האקסליסיולוגית]] החלה להיווצר. תומכיה האמינו שהאדריכלות הגותית הייתה הסגנון היחיד שראוי ל[[כנסייה]] קהילתית, והעדיפו תת-סגנון מסוים של האדריכלות הגותית - Decorated Gothic ([[אדריכלות גותית#האדריכלות הגותית באנגליה|סגנון גותי אנגלי מקושט]]). "The Ecclesiologist" הבטאון של [[קמברידג' קמדן סוסייטי]] היה מאוד בקורתי כלפי כנסיות שנבנו בפחות מאמות המידה המחמירות של הסגנון הגותי המקושט, דבר שגרם להיווצרות סגנון חדש בשם "גותיקה ארכאולוגית", סגנון שיצר את המבנים הכי דומים לגותיקה של ימי הביניים. ברם, לא כל אדריכל או יזם נסחף בידי גל האקסליסיולוגיה. למרותעל אף שהתחייה הגותית הצליחה להפוך לסגנון אדריכלות מוכר ונפוץ, הניסיון לקשר אותה עם התפישה של עליונות הכנסייה, דבר שנתמך על ידי פיוג'ין והתנועה האקסליסיולוגית, היה שיקוץ בעייני אלה שהחזיקו בעקרונות אוניברסליים או לא קונפורמיסטים. הם אימצו את התחייה הגותית רק בזכות איכויות [[אסתטיקה|אסתטיות]] ו[[רומנטיקה|רומנטיות]], ו/או שילבו אותה עם סגנונות אחרים, או אימצו סגנון גותי פשוט יותר מצפון [[אירופה]], ולפעמים שלושתם ביחד. דוגמה למבנה כזה הוא [[בית הקברות אבני פארק]] האקומני שתוכנן בידי האדריכל [[ויליאם הוסקינג]].

הגם שב[[צרפת]] התחייה הגותית לא התרחשה כה מוקדם כמו ב[[אנגליה]], היא הולידה את אחד מענקי התחייה הגותית: ה[[אדריכל]], המשמר, והתאורטיקן '''[[אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק]]'''. בנוסף להיותו תאורטיקן משפיע היה ויולה-לה-דוק גם אדריכל מוביל שגאוניותו הייתה בשחזור, שיפוץ ושימור מבנים עתיקים. הוא האמין בשחזור המבנה למצב של שלמות שבו המבנה היה אמור להיות אפילו אם לא יצא לו להגיע למצב כזה בהיסטוריה שלו (כך למשל תכנן חזית נאו-גותית עם שני [[צריח מחודד|צריחים מחודדים]] ל[[קתדרלת קלרמון-פראן]] שנבנתה בידי תלמידו, למרותעל אף שחזית כזאת לא הייתה לקתדרלה מאז ומעולם, ונדירים היו המגדלים הגותים עם צריחים מחודדים בצרפת; בנוסף, בעת ששיפץ את [[קתדרלת נוטרדאם דה פארי]] הוסיף לה [[צריח מחודד|צריח "פלש"]] מעל מקום המצלב). הוא יישם את התאוריות שלו ל[[ביצורים|ביצורי]] העיר [[קארקאסון]], ול[[קתדרלת נוטרדאם דה פארי]] ו[[סנט שאפל]]. בהיבט זה הוא היה שונה מהאדריכל האנגלי [[ג'ון ראסקין]] שכן הוא החליף לעתים קרובות את העבודה של בנאים וסתתים מימי הביניים. גישתו הרציונלית כלפי הגותיקה הייתה בניגוד חד למקורות הרומנטיים של התחייה הגותית, ונחשבת בעייני מספר מלומדים כפתיחה ל"[[כנות מבנית]]" שנדרשה בידי ה[[מודרניזם]].

במשך כל הקריירה שלו התלבט ויולה-לה-דוק האם יש להשתמש ב[[ברזל]] ו[[פלדה]] בשחזור ובניית מבנים גותיים. למעשה, ברזל שימש במבני התחייה הגותית מאז תחילת גל התחייה. מי שגרמו לתיוג הברזל (בין אם נראה ובין אם לא) כלא מתאים למבנה גותי אמיתי היו ראסקין ותנועת הגותיקה הארכאולוגית. ויכוח זה החל לקרוס באמצע [[המאה ה-19]] כאשר מבנים כמו [[ארמון הקריסטל]] (העשוי מ[[ברזל]] ו[[זכוכית]]) והחצר המזוגגת של מוזיאון [[אוניברסיטת אוקספורד]] הוקמו, ונראה שהם אמצו עקרונות גותיים ומימשו אותם באמצעות ברזל. בין השנים [[1863]] ל-[[1872]] כתב ויולה-לה-דוק את המסה "Entretiens sur l’architecture" ובה סט של תכנונים נועזים למבנים ובהם שילוב של בנייה עם ברזל. למרותהגם שאף אחד מתכנונים אלה לא מומש, הם השפיעו על מסדר דורות של מתכננים ואדריכלים, הבולטים שביניהם הם [[אנטוני גאודי]] ב[[ספרד]] ו[[בנג'מין באקנול]] ב[[אנגליה]] (באקנול היה חסיד של ויולה-לה-דוק ותרגם את ספריו לאנגלית, ויצירת המופת שלו הייתה [[אחוזת וודצ'סטר]]).

למרותעל אף שמספר מבני התחייה הגותית פחת באופן חד מאז [[שנות ה-30 של המאה ה-20]] יש עדיין בנייה של מבנים נאו-גותיים. בהם [[קתדרלת סנט אדמונדסברי]] ב[[בריטניה]] (סוף [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] עד [[2005]]) [http://www.hughpearman.com/articles5/lastgothic.html] ו[[הכנסייה האפיסקופלית של מרטין הקדוש]] ב[[יוסטון]], [[טקסס]] ([[2004]]). ב-[[2002]] [[דמטרי פורפיריוס]] קיבל הזמנה לתכנן קולג' בסגנון נאו-גותי ב[[אוניברסיטת פרינסטון]] שנודע כיום כ"ויטמן קולג'". פורפיריוס זכה במספר הזמנות עבודה אחרי הצבעה של אגודות הסטודנטים, ולא של ועדת התכנון האוניברסיטאית, דבר המרמז שכנראה התחייה הגותית פופולרית יותר בקרב הציבור הרחב מאשר בקרב האדריכלים ובעלי המקצוע.