אברך – הבדלי גרסאות

{{בעבודה}}

{{לשכתב|נושא=יהדות|סיבה=הערך מתייחס רק למגזר החרדי, במגזר הדתי לאומי ההגדרה לא זהה}}

 

==מקור השם==

במקביל ל[[פרשנות המקרא|פירושים]] שניתנו למונח זה על דרך ה[[פשט]]{{הערה|1=אבן עזרא, ספורנו ורש"י קושרים מונח זה ל[[ברך]] וסבורים כי הכינוי מתאר את החובה המוטלת על האנשים לכרוע ברך לפניו.}}, ב[[בראשית רבה]] ([[s:בראשית רבה צ|פרשה צ', ג]]) מצוי פירוש על דרך ה[[דרש]]{{הערה|1=בתרגום אונקלוס, תרגום יהונתן, רש"י ורשב"ם מצוי פירוש המושפע מ-Rex ה[[לטינית]] שמשמעה [[מלך]], ולפיו "אברך" פירושו "אב למלך".}} הרואה במילה זו [[הלחם]]: {{ציטוטון|אברך – '''אב''' בחכמה ו'''רך''' בשנים}}, כלומר: בחכמתו הוא כאב (איש בוגר וזקן) ומצד גילו הוא רך בשנים (צעיר), ובניגוד למצופה כבר בגיל צעיר יחסית יש בו חכמה כשל איש מבוגר.{{הערה|1=תרגום ירושלמי, רבינו בחיי, רש"י.}}

 

 

 

 

במשך הדורות, הבחינו גדולי הרבנים וה[[פוסק]]ים, כי במצב העם בהיותו בגלות לא תיתכן אפשרות של עיסוק במלאכה וצמיחה תורנית משמעותית גם יחד. אדם שנאלץ לעמול לפרנסתו, לא יכול היה למצוא פנאי מספיק להתפתח בתורה. גם מי שמצא שעות ספורות לצורך זה, הריכוז הנדרש לעיון ההלכתי היה ממנו והלאה. מנהיגי העם הבחינו כי באופן זה יאבד עם ישראל את הסיכוי להצמיח גדולי תורה עבור הדורות הבאים. שיקולים אלו ואחרים גרמו לפוסקים להורות, כי מותר לעסוק בתורה תוך הסתמכות על פרנסה שיפרנסום אחרים. פוסקים אלו הסתמכו על הרמב"ם עצמו, שפסק בסוף הלכות שמיטה ויובל, כי שבט לוי לא זכה בנחלת ארץ ישראל "מפני שהובדל לעבוד את ה' ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים... ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל ולעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה'... הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים '''ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזיכה לכהנים וללויים'''", שאף הם התקיימו מתמיכת העם ולא מעמל כפיהם.