הסנאט הרומי – הבדלי גרסאות

בתקופת המלוכה בסנאט היו 100 חברים שמונו על ידי המלך ועם הקמת הרפולביקה הגוף גדל לבערך 300 חברים והם מונו על ידי הקונסולים עד שנת 312-316 לפנה"ס שסמכות המינוי עברה ל[[קנסור|קנסורים]], בדיקטטורה של לוקיוס קורנליוס סולה שבה מספר החברים הוגדל ל-600 עד ימי הדיקטטורה של [[יוליוס קיסר]] שהגדיל את מספר החברים לסביבות האלף, [[אוגוסטוס]] החזיר את המספר ל-600 אולם ב[[הקיסרות הרומית|תקופת הקיסרות]] הוא הוגדל שוב עד שבתחילת המאה השלישית לספירה הוא מנה כ-800-900 חברים.

 

 

לרוב, כל המגיסטראטים - [[קוואיסטור|קוואיסטורים]], [[אידיל|אידילים]], [[פראיטור|פראיטורים]], טריבוני הפלבס ו[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסולים]] – התקבלו לסנאט אוטומטית לאחר סיום כהונתם, אך לא כל הסנאטורים היו חייבים לכהן קודם לכן כמגיסטראטים. מגיסטראטים לשעבר שסיימו את תפקידם לאחר הלקטיו הורשו לשבת בסנאט כחברים חסרי זכות הצבעה עד עריכת הלקטיו הבא. בהדרגה זכותם של הקנסורים בהרכבת רשימת הסנאט הוגבלה, חוק מהמאה השנייה לפנה"ס קבע שהם חייבים למנות את טריבוני הפלבס לסנאט ולאחר הרפורמות של סולה נקבע שכל הקוואיסטורים לשעבר (שמעתה כללו 20 כל שנה) ימונו אוטומטית לסנאטורים וצעד זה רוקן במידה רבה את סמכויות הקנסורים להרכיב את הלקטיו.