פקודת בזיון בית המשפט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: לעתים; יינתן; על ידי; הוספת מקף; |
|||
שורה 12:
'''הלכת מוניות הדר לוד''' היא [[פסק דין]] של [[בית המשפט העליון]] מ-1980<ref>ע"א 371/78 מוניות הדר לוד בע"מ נ' ביטון ואח', פ"ד לד(4) 232. פסק הדין ניתן ביום 24.6.1980</ref>, בו נקבע שניתן להטיל על אדם אחריות בגין ביזיון בית המשפט גם אם הוא עצמו אינו צד בהליך, במקרה שבו הוא מונע מאחד מהצדדים להליך למלא אחר הוראות שניתנו בצו של בית המשפט, אם היה מודע בפועל לקיומו של הצו ולתוכנו.
פסק הדין ניתן לאחר ש[[בית המשפט המחוזי]] הוציא [[צו מניעה]] זמני נגד תחנת המוניות "הדר לוד" ונגד נהגי התחנה, שאסר עליהם להוביל נוסעים מ[[
החברה ערערה על ההחלטה לבית המשפט העליון, בטיעון שחרף העובדה שצו המניעה כלל את הנהגים, הם לא צורפו באופן פורמלי להליך ולא הופיעו כמשיבים. בפסק הדין בערעור קבע השופט [[אהרן ברק]], כי למרות שהנהגים לא צורפו להליך ניתן לכפות עליהם את צו המניעה, מכיוון שהצו הופנה מראש כלפיהם והם היו מודעים אליו:
| |||