הבדלים בין גרסאות בדף "זכרונות ארץ ישראל"

מ
←‏היקף סקירת הזכרונות: מחיקת מלל אנקדוטאלי שהוסיף ונטורה. לא נהוג להוסיף תקצירים כאלה מהספר
מ (←‏הכרך השני: עוד תוספות מיותרות של ונטורה)
מ (←‏היקף סקירת הזכרונות: מחיקת מלל אנקדוטאלי שהוסיף ונטורה. לא נהוג להוסיף תקצירים כאלה מהספר)
==כרך שני==
זכרונות מ[[המאה ה-20]] המתייחסים ליישוב העברי החדש, למושבות הראשונות ולערי [[היישוב הישן]]. לקט זכרונות ראשוני היישוב כמו: [[אליהו זאב לוין אפשטיין]], [[משה סמילנסקי]], [[מאיר דיזנגוף]], [[הלל יפה]], [[מנחם מנדל אוסישקין|מנחם אוסישקין]], [[אהרון דוד גורדון]], [[מנחם יצחק קליונר]] ועוד.
 
==היקף סקירת הזכרונות==
 
על מידת ההיקף של סקירת הזכרונות בספר אפשר לעמוד מהדוגמאות הבאות:
 
===מחמד בן פרוך הפחה===
 
[[מחמד בן פרוך]] הוא הערך הפותח את הכרך הראשון. הוא היה מושל ירושלים, רק שנתיים - בשנים [[1625]] ו[[1626]]. הפחה הגיע לעיר, אחרי שנות שיגשוג לעיר. שנים שמספר היהודים שבאו לעיר היה בשיא. מצבם הכללי היה טוב מאד. ואז, הוא מונה למושל העיר. בבואו לסכם את מעשי הפחה כלפי היהודים כותב איש ירושלים: "ויגזול את כל אשר להם ועוד אשר לוו בנשך להנצל ממנו. ואין חקר לבגדי הצמר והמשי היקרים מזהב...וירשיעו פעמים רבים דברים נמנעים (שלא ניתנים לביצוע) להמצא תחבולה כדי להפרע תחתם בכסף מלא תשלום כפל שווים.. כאשר תם כל הכסף הנמצא בבית כל איש ואישה וכל אלמנה ויתום... בתי היחידים התרוקנו"
 
"ועד היום נהינו ממושכנים בידי יושבי הארץ הישמעאלים ב-50,000 גרוש והנשך עליהם 10,000 גרוש לשנה". והוא מסיים בבקשה מי שיכול שייבוא לעזרתנו" - זו גם מטרת כתיבת הזכרונות.
 
===ערי הגליל===
 
לאירועים בגליל ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] הוא מקדיש את תחילת הכרך הראשון. תחילה הוא מביא את זכרונות ר' [[יעקב בירב (המאה ה-18)|יעקב בירב]] על "הרפתקאות מחדשי היישוב בטבריה". בשנת [[1740]] [[חיים אבולעפיה#חידוש היישוב היהודי בטבריה|הרב חיים אבולעפיה הוזמן להתיישב בטבריה]] על ידי שליט הגליל [[דאהר אל עומר]]. הרב [[חיים אבולעפיה (השני)|חיים אבולעפיה]], הוזמן לעיר "לחדש את מסורת אבותיו", שכן סבו היה ה[[מרא דאתרא]] של העיר לפני שנחרבה. הרב אבולעפיה חידש והחיה את היישוב היהודי בעיר. בשנת [[1742]] הרב מקבל איגרת מיהודים חשובים בדמשק, ובה נאמר כי [[טבריה#חידוש היישוב היהודי|סולימאן עומד לכבוש את טבריה]], להחריב את בתיה ולהרוג את יושביה. יעקב בירב מספר על תוצאות המתקפה ה[[ארטילריה|ארטילרית]] על טבריה: פגזים נופלים עליה לרוב אך הם נוחתים בשדות פתוחים בתוך העיר או מגיעים למים ב[[ים כנרת]]. בעיר עצמה הבתים לא נפגעים וחיי התושבים נמשכים כסדרן. אפילו אין מצור על העיר והאספקה החקלאית מגיעה כסדרה לטבריה. סולימאן מחזיק בתואר של מנהיג המשלחת הרישמית של ה[[עלייה לרגל|עולים לרגל]] ל[[מכה]] מדמשק, פעם בשנה. הזמן דוחק וסולימאן נאלץ לחזור לדמשק. יהודי העיר קובעים את יום הנסיגה, ד' כסלו, ליום [[פורים]] מיוחד ליהודי טבריה. סולימאן מחליט לבוא לטבריה פעם השנייה. הפעם הוא לא מספיק להגיע לעיר ובדרך אליה הוא נתקף מהרעלת קיבה ומת. בירב מסיים את זיכרונותיו במשפטים אלה: "כלי המלחמה הוסעו לעכו, את ה"פגר" הוליכו לדמשק ויום ז' אלול נקבע ליום שמחה וששון. כי בו נפגר המשנה ומת, כן יאבדו כל אויבך ה', כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון".
 
בהמשך, אברהם יערי מתאר את [[חיים פרחי#סופו של עבדאללה|סופו של עבדאללה]] לאחר מותו של [[חיים פרחי]]. כן הוא מביא את [[יעקב שאול אלישר#זכרונות ילדות|זכרונות הילדות של ר' יעקב שאול אלישר]], לימים [[חכם באשי]] בירושלים. חיבורו של בן ה-17 המתאר את תלאות המשפחה בצפת ובירושלים בימיו של עבדאללה פאשה. ואת [[יהודי צפת#המאה ה-19|סבלות יהודי צפת במאה ה-19]].
 
===רחובות===
הרשימה הראשונה, ה-58 במספר, בכרך השני היא מזכרונות של '''אליהו אהרון אייזנברג''', תושב [[נס ציונה|ואדי חנין]], [[תר"ן]], (1890) על הקמת המושבה [[רחובות]]. וכך הוא מספר: אדמת רחובות, "דורן" לשעבר, הכילה 10,600 דונם, והייתה שייכת לנוצרי קתולי בשם אנטון ריק מ[[יפו]]. ישבו בה רועי בקר וצאן שזרעו חלקות קטנות אך גם שדדו עוברי אורח. ב[[תרמ"ט]] נודע כי הגרמנים מירושלים, מהנהלת [[בית היתומים שנלר]] בקשו לרכוש את השטח לשם הקמת בית ספר חקלאי. גם יווניה עשירה רצתה את השטח עבור הכנסייה היוונית.
 
בינתיים הגיע לאייזנברג מכתב מאגודה רוסית בשם "[[אגודת האלף]]" אשר בקשה לקנות אדמה בארץ ישראל, כאשר רוב התשלום עבורה יהיה בעתיד. אייזנברג מישכן את אדמתו, קבל אשראי מסוחר תבואות ושילם דמי קדימה על חשבון הרכישה. האדמה נבדקה ונמצא כי שני-שליש ממנה ראויים לעצי פרי ושליש לתבואה. עקשנות של אחד השותפים למשא ומתן הביאה לכך כי יהיה מיפוי מדויק של הקרקע. כך הושגו רישיונות לבניית רפתות עם אופציה להפיכתם לבתי מגורים. ב[[תשעה באב]] הם נקראו לבית הממשל ביפו וקבלו את אישורי הרכישה.
 
הזכרונות שמביא יערי, לעתים קשורים זה בזה והנה הסיפור השלישי הוא גם על רחובות, על "התפשטות שיר '''התקוה'' בימי ייסוד רחובות." מכאן עובר המחבר, ברשימה אחת, לצפון הארץ ומספר את סיפורו של [[דוד שוב]] על ייסוד המושבה [[משמר הירדן (מושבה)|משמר הירדן]].
 
===משה סמילנסקי===
סיפורים נבחרים של ה[[איכר]], הסופר [[משה סמילנסקי]] כלולים בשני הכרכים: על: "[[חאן מנולי]]" - מרכז המושבות ב[[יפו]] ועל "יום עבודתי הראשון" ב[[ראשון לציון]] כאשר הסובבים אותו לועגים לו. על הספקולציות בקרקעות, הוא מביא את הסיפור על ימי [[זאב טיומקין|טיומקין]] בארץ. [[אחד העם]] מבקר בארץ ו[[מנחם מנדל אוסישקין|מנחם אוסישקין]] מספר על [[חג הפסח]] שעבר עליהם ב[[ירושלים]] - חויות אשר ישמשו חומר למאמריו של אחד העם. משה סמילנסקי מתאר את ימיה הראשונים של המושבה שהיה שותף להקמתה - [[חדרה]]. אברהם יערי, בארבעה פרקים על חדרה מביא את סיפורו של הרופא [[הלל יפה]] ושל בית החרושת לזכוכית ב[[טנטורה]].
 
===בשלהי המאה ה-19===
 
יערי עובר לנושאי תרבות, מספר על ראשית [[בית הספרים הלאומי]] וממי התקבלו הספרים הראשונים. [[בנימין זאב הרצל]] בארץ, מבקר ב[[מקוה ישראל ]]וב[[רחובות]]. מפי מנחם אוסישקין הוא מביא רשימה על "שעות כושר שהוחמצו", כאשר הציעו שטח אדמה והיהודים לא רכשו אותו ולבסוף באו הגרמנים ובנו עליה את המושבה [[וילהלמה]]. עוד החמצה מפי [[זלמן דוד ליבונטין]] כאשר הבדווים בנגב, בשנת 1903, בקשו לכרות ברית עם היהודים.
 
הוא עובר לסיפורי הפועלים והשומרים, על [[כיבוש העבודה]], על חוות פועלים ועל החיים ב[[קבוצת כנרת]]. הוא מגיע לזכרונות [[ישראל גלעדי]] מראשי [[השומר]] ועל השומר האגדי [[אלכסנדר זייד]]. סטייה קלה משטף הזכרונות והוא מספר על [[יהדות תימן]]. ובטרם תפרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] הוא מביא את הסיפורים על: הקמת [[תל אביב הקטנה]], קבוצת [[דגניה א'|דגניה]] ו[[הקואופרציה במרחביה|מרחביה]] - היישוב העברי ראשון ב[[עמק יזרעאל]].
 
בסיום הספר מופיעים שלושה מפתחות:
* ציונים ביבליוגרפיים - המקורות לכל אחד מהזכרונות.
* מפתח לשמות האנשים והמקורות
* מפתח שמות כותבי הזכרונות
 
== הערות שוליים ==