שולמית כצנלסון – הבדלי גרסאות

בשנת [[1951]] הקימה כצנלסון את אחד ה[[אולפן עברית|אולפנים]] הראשונים ב[[ישראל]], ועמדה בראשו עד פרישתה לגמלאות בשנת [[1996]]. האולפן, אשר הוקם בתחילה ב[[נהריה]] וכעבור זמן הועבר ל[[נתניה]], קלט אליו [[עולה חדש|עולים חדשים]] לצד תושבים ותיקים, תיירים שביקשו ללמוד [[עברית]] ו[[ערביי ישראל|ערבים]]. לימוד השפה העברית לווה בשיעורי מורשת וידיעת הארץ ולאחר [[מלחמת ששת הימים]] הוצע לצידה גם לימוד השפה ה[[ערבית]]. באולפן הוכשרו בשפה הערבית, בין היתר, מורות חיילות וצוערי [[המכללה לביטחון לאומי]]. בעקבות פועלה זה מונתה כצנלסון לוועדה הבין-דתית שבמסגרת [[משרד החינוך]].

 

 

פעילותה להחייאת והנחלת השפה העברית לצד טיפוח פלורליזם תרבותי ודו קיום זכו להוקרה בקבלתה את [[פרס ישראל]] למפעל חיים בחינוך ([[1986]]), פרס [[יושב ראש הכנסת]] לאיכות חיים ([[1983]]), פרס [[התנועה למען ארץ ישראל טובה]] ([[1988]]), פרס מסדר "[[בני ברית]]" (1988) ותואר ידידת העיר נתניה (1985).