סימנים (תלמוד) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
קטע אחד כבר מופיע והקטע השני הועבר למקומו בהמשך |
||
שורה 7:
על תועלת השימוש בסימנים מובא בתלמוד{{הערה|מסכת עירובין נ"ג ע"א}}: בני יהודה שהיו מדייקים בלשונם והיו מניחים סימנים - נתקיימה תורתם בידם, בני הגליל שלא דייקו בלשונם ולא הניחו סימנים - לא נתקיימה תורתם בידם.
==הסימנים בתלמוד==
שורה 17 ⟵ 13:
יש מספר אופני סימנים:
* מילה או מספר מילים שהן ראשי תיבות של כל הפריטים המרכיבים את קבוצת העניינים המסוכמת. כגון: '''[[יקנה"ז]]'''{{הערה|מסכת פסחים ק"ב ע"ב}}, שהם ראשי תיבות של סדר הברכות ב[[הבדלה]] ביום טוב שחל במוצאי שבת: '''י'''ין, '''ק'''ידוש, '''נ'''ר, '''ה'''בדלה, '''ז'''מן. כמו כן ידוע הקטע מתוך ה[[הגדה של פסח]] על [[עשר המכות]]: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: '''דצ"ך עד"ש באח"ב'''": '''ד'''ם, '''צ'''פרדע, '''כ'''נים, '''ע'''רוב, '''ד'''בר, '''ש'''חין, '''ב'''רד, '''א'''רבה, '''ח'''ושך, '''ב'''כורות. רבי יהודה אימץ מנהג זה של נתינת סימנים, וב[[משנה]] ב[[מסכת מנחות]]<ref>{{משנה|מנחות|יא|ד}}</ref> מופיע סימן אחר שלו: "[[שתי הלחם]] אורכן - שבעה, ורוחבן - ארבעה, וקרנותיהן - ארבע אצבעות. [[לחם הפנים]] אורכן - עשרה, ורוחבן - חמישה, וקרנותיו - שבע אצבעות. רבי יהודה אומר: '''שלא תטעה, זד"ד יה"ז'''".
:במקרים רבים לא כל האותיות המרכיבות את הסימן הן ראשי התיבות של פריטי העניין המסוכם; חלקן אותיות המופיעות בגוף המילה ולא בראשה (בדרך כלל, כאשר האות הראשונה היא אחת מאותיות אהו"י שהגייתה רפה, נבחרת אות דומיננטית אחרת). למשל: '''שרנ"ם שפ"ז'''{{הערה|מסכת שבת קמ"ג ע"א}}, שהוא סימן של שמות החכמים המובאים בסוגיית הגמרא: '''ש'''מואל, '''ר'''בה, רב הו'''נ'''א, א'''מ'''ימר, רב '''ש'''שת, רב '''פ'''פא, רבי '''ז'''כריה בן אבקולס.
| |||