|
[[תמונה:John Blow.jpg|ממוזער|שמאל|ג'ון בלאו]]
'''ג'ון בלאובלואו''' (ב[[אנגלית]]: '''John Blow'''{{כ}}; [[1649]] - [[1 באוקטובר]] [[1708]]) היה [[מלחין]] ונגן [[עוגב]] [[אנגלי]]. בין תלמידיו [[ויליאם קרופט]] ו[[הנרי פרסל]].
בלאובלואו נולד כנראה בצפון קולינגהם בנוטינגהמשייר. הוא היה לזמר ב[[מקהלה|מקהלת]] הקאפלה המלכותית והתבלט בכשרונו המוזיקלי.
בלאובלואו חיבר בגיל צעיר מאוד כמה מזמורי תפילה, ביניהם "אלי, אתה מפלטנו", "אלי, אל תוכיחני" ו"תמיד אביע תודותי", שהיה האחרון בסדרה של עבודה משותפת עם פלהאם האמפרי ו-ויליאם טרנר ונועד לחגוג ניצחון על ה[[הולנדי|הולנדים]] בשנת 1665, או, סביר יותר, פשוט להנציח את הידידות בין שלושה זמרי מקהלה.
לתקופה זו שייך החיבור בשני קולות ל"לך, עד שקר", שנכתב לבקשת [[צ'ארלס השני]] כחיקוי ל"דברו, שמיים" של [[ג'אקומו קריסימי]]. בשנת 1669 התמנה בלאו לנגן העוגב של [[כנסיית וסטמינסטר]]. ב-1673 קיבל את התואר אציל משמש בקאפלה המלכותית ובספטמבר של אותה נשא לאישה את אליזבת בראדוק, שמתה בלדתה כעבור עשר שנים.
בלאובלואו, שנשא תואר דוקטור למוזיקה משנת 1678, התמנה בשנת 1685 לאחד הממונים על המוזיקה בחצר [[ג'יימס השני, מלך אנגליה]]. בין 1680 ל-1687 כתב את היצירה היחידה שלו לבימה שנותר ממנה איזה שהוא תיעוד, "ונוס ואדוניס", הצגה לבידור המלך. במופע זה שיחקה '''מרי דייויס''' בתפקיד ונוס ובתה מצ'ארלס השני, ליידי [[מרי טיודור]], הופיעה כ[[קופידון]].
בשנת 1687 התמנה ל[[מנצח]] ה[[מקהלה]] ב[[קתדרלה|קתדרלת]] סנט פול; ב-1695 נבחר לנגן העוגב של סנט מרגרט, [[כנסיית וסטמינסטר]] והשמועה אומרת, שקיבל עליו מחדש את משרת נגן העוגב בווסטמינסטר לאחר שהתפטר, או פוטר, ממנה בשנת 1680 כדי לפנות מקום ל[[הנרי פרסל]]. ב-1699 התמנה למשרה החדשה של מלחין הקאפלה המלכותית.
היום מוכרים ארבעה-עשר סדרי-תפילה ויותר ממאה מזמורים מאת בלאובלואו. נוסף למוזיקה הכנסייתית הצרופה, כתב בלאו את "ריבון רם ונישא, שמחת לבנו", אודה לראש השנה 1682 וחיבורים דומים לשנים 1683, 1687, 1688, 1689, 1693, (?), 1694 ו-1700; אודות וכדומה לחגיגת יום ססיליה הקדושה ב-1684, 1691, 1695 ו-1700; לכבוד הכתרת [[ג'יימס השני]] שני מזמורי תפילה, "הנה אלוהים מגיננו" ו"יש ואלוהים דובר בחזיונות"; כמה קטעי [[צ'מבלו]] (1689); "אפיסדיום" למלכה מרי (1695) ואודה על מותו של פרסל (1696). בשנת 1700 הוציא לאור את "אמפיון אנגליקוס", קובץ קטעי מוזיקה לקול אחד, שניים, שלושה וארבעה קולות, בליווי [[בס ממוספר]].
דף מפורסם ב"היסטוריה של המוזיקה" מאת '''[[צ'ארלס ברני''']] מוקדש לאילוסטרציות של "crudities", שרובן מגלות רק מאמצי ביטוי ראויים לשבח, אם גם בוסריים, האופיינים למוזיקה אנגלית של אותן שנים, אך אחדות מהן (שעליהן אומר ברני "כאן אנו אבודים") מצוינות בפירוש.
בלאובלואו מת ב-1 באוקטובר 1708 בביתו בברוד סנקטוארי ונקבר בשדרה הצפונית של [[כנסיית וסטמינסטר]].
==הערות==
* {{בריטניקה 11|ערך=Blow, John|ללא קישור=1}}
{{מיון רגיל:בלאובלואו, ג'ון}}
[[קטגוריה:מלחינים אנגלים]]
[[קטגוריה:נגני עוגב אנגלים]]
| 