משתמש:עזר/ארגז חול/שדה אחוזה

שדה אחוזה היא שדה השייכת לאדם לאחר שעברה אליו בירושה מדור לדור, בניגוד לשדה מקנה, שהיא שדה שנקנתה. כאשר אדם הקדיש את שדה אחוזתו, הוא או אדם אחר יכולים לפדות את השדה מידי גזבר המקדש המנהל את רכוש ההקדש. סכום הכסף עבור הפדיון נקבע בתורה על פי גודל השדה וזמן הפדיון, ולא על פי שומה פרטנית על מחיר השוק, המתחשבת באיכות הקרקע ומקומה. כאשר בעל השדה הוא הפודה אותה - עליו להוסיף עוד "חומש", שנקבע בתורה שבעל פה לתוספת 25% ("חומש מלבר"). אם בעל הקרקע לא עשה זאת, והשדה נשארה בידי הגזבר עד שנת היובל, או שמישהו אחר פדה את השדה מידי הגזבר - בהגיע שנת היובל השדה עוברת לצמיתות לידי הכהנים העובדים בבית המקדש. זוהי אחת מעשרים וארבע מתנות הכהונה. בשדה מקנה, לעומת זאת, בהגיע שנת היובל הגזבר יעביר את השדה ללא תמורה לידי בעליה המקוריים, שמהם נקנתה.

דין הקדשת השדות נמנה כאחת מתרי"ג המצוות שבתורה.

המקור בתורה

ויקרא פרק כז

וְאִם מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ אִישׁ לַיקֹוָק וְהָיָה עֶרְכְּךָ לְפִי זַרְעוֹ זֶרַע חֹמֶר שְׂעֹרִים בַּחֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כָּסֶף: (יז) אִם מִשְּׁנַת הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ כְּעֶרְכְּךָ יָקוּם: (יח) וְאִם אַחַר הַיֹּבֵל יַקְדִּישׁ שָׂדֵהוּ וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּסֶף עַל פִּי הַשָּׁנִים הַנּוֹתָרֹת עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ: (יט) וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ: (כ) וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה לְאִישׁ אַחֵר לֹא יִגָּאֵל עוֹד: (כא) וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ: (כב) וְאִם אֶת שְׂדֵה מִקְנָתוֹ אֲשֶׁר לֹא מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ יַקְדִּישׁ לַיקֹוָק: (כג) וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַיקֹוָק: (כד) בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ:

ספר מצוות גדול עשין סימן קכח-קלא

המקדיש שדה מקנתו שמין אותה בדמיה כרבנן דרבי אליעזר בפרק יש בערכין (יד, א) ורואין כמה היא שוה עד היובל ופודין אותה כל מי שירצה, ואם פדה אותה המקדיש אינו מוסיף חומש, ופדיונה לבדק הבית כשאר ערכין ודמים, וכשיגיע היובל תחזור לבעלים הראשונים שמכרוה בין שנפדית מיד הגזבר והרי היא יוצאה מתחת יד אחר בין שלא נפדית והרי היא יוצאה מתחת יד ההקדש הרי זו חוזרת למוכר ואינה יוצאה לכהנים שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו (ע"פ רמב"ם הכ"ו) שנאמר (ויקרא כז, כב - כד) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו יקדיש לה', וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל ונתן [את] הערכך ביום ההוא קדש לה', בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ. אבל רבינו שלמה פירש בפירוש חומש שדמי שדה מקנה בדמים הקצובים לשדה אחוזה. ולא דקדק שזהו לרבי אליעזר וחכמים חולקין עליו: