סקנדרבג – הבדלי גרסאות

קסטריוטי נולד למשפחת אצולה אלבנית אשר מוצאה ממחוז [[מאט]] שבאלבניה, ואשר שלטה על נסיכות אשר כללה את מאט, [[קרויה]], [[מירדיטה]], ו[[דיבר]]. מוצא אמו היה גם כן ממשפחת אצולה. אביו של גיירגי, גיון (Gjon) קסטריוטי, ניסה בתחילה להתנגד לכיבוש אלבניה על ידי [[באיזיט הראשון]], אך כשל. קסטריוטי ושלושת אחיו נלקחו על ידי הסולטןהסולטאן ל[[אדירנה]], שם התאסלם קסטריוטי ולמד [[אקדמיה צבאית|באקדמיה הצבאית]]. קסטריוטי הפך לקצין בכיר ומעוטר, שהוביל את [[האימפריה העות'מאנית]] לניצחונות רבים ב[[אסיה הקטנה]] וב[[אירופה]] ומונה על ידי הסולטןהסולטאן לגנרל האחראי על כוח של 5,000 איש.

עוד במהלך שירותו בשם האימפריה העות'מאנית, ניהל בחשאי מגעים עם אויביה: [[רפובליקת רגוסה]], [[רפובליקת ונציה]], [[לזלו החמישי]] מלך הונגריה, ו[[אלפונסו החמישי]] מלך [[ממלכת אראגון|אראגון]]. ב-[[28 בנובמבר]] [[1443]], תוך כדי קרב ב[[ניש]] נגד ה[[הונגרים]] (בפיקודו של [[יאנוש הוניאדי]]), פתח סקנדרבג ב[[מרד]]. הוא ערק לצד ההונגרי יחד עם 300 אלבנים אחרים ששירתו בצבא העות'מאני. לאחר מסע ארוך לאלבניה הוא כבש את קרויה (לאחר שזייף מכתב מן הסולטןהסולטאן אשר סייע לו להיכנס לעיר). אחרי שכבש את טירת קרויה הוא התנער מנאמנותו ל[[מוחמד|נביא מוחמד]] ולסולטןולסולטאן הטורקי, והכריז כי הוא נוקם בשם משפחתו ועמו. על התורן תלה דגל, שיהפוך אחר-כך ל[[דגל אלבניה]] ועל פי הדיווחים קרא: "זה לא היה אני שהביא לכם את החופש, מצאתי אותו פה, בינכם". סקנדרבג יצר ברית עם לאומן אלבני אחר, גיירגי אריאניטה (Gjergj Arianit Komneni), ונישא לביתו, ארדרוניקה (Marina Donika Arianiti). משלב זה ואילך לחם בראש כח לא גדול (כ-20,000 לוחמים) נגד העות'מאנים, כשהוא משתמש בעיקר בשיטות [[גרילה]].

בשנת [[1466]] תקף הסולטןהסולטאן [[מהמט השני]] את אלבניה ו[[המצור השני על קרויה|הטיל]] [[מצור]] על קרויה. על העיר הגנו 4,400 לוחמים, בראשות הנסיף טנוש טופיה. לאחר מספר חודשי מצור, הבין מהמט השני, כמו מוראט השני, כי כיבוש קרויה בכוח אינו אפשרי. הוא שב לקונסטנטינופול והותיר אחריו כוח של 40,000 איש תחת פיקודו של בלבאן פאשא. העות'מאנים בנו טירה במרכז אלבניה, [[אלבאסאן]], על מנת לסייע למצור. [[דורס]] הייתה אמורה להיות מטרתם הבאה של העות'מאנים, כגשר לקראת פלישה לחצי האי האפניני ("המגף האיטלקי"). סקנדרבג ניסה בחורף לגייס תמיכה בנאפולי וברומא, ללא הצלחה. חרף זאת, עם שובו תקפו כוחותיו בקרויה והמצור הוסר. מפקד הכוח העות'מאני, [[בלבאן באדרה]], נהרג מפגיעת [[ארקבוס]]. הכישלון הצבאי דחף את מהמט השני למתקפה נוספת, ב-[[1467]]. ההרס במתקפות אלה היה קשה, וגם אם העות'מאנים לא הצליחו לכבוש את קרויה, הם הצליחו לגרום לנזק כבד ולבידודם של האלבנים. ב-1478 הצליחו העות'מאנים לכבוש את קרויה, וב-1479 יצא כוח בראשותו של הסולטןהסולטאן בעצמו לכיבוש שקודרה. המרד האלבני חוסל.