יפאט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עיצוב |
מ בוט החלפות: סולטאן; |
||
שורה 1:
'''יפאט''' הייתה
על פי ההיסטוריון [[צ'יהאב אל אמארי]], ממלכת יפאט שכנה לחוף [[ים סוף]]. אורכה היה כ-20 ימי הליכה ורוחבה כ-15. מספר חייליה עמד על כ-15,000 פרשים ו-20,000 חיילים רגליים. צ'יהאב אל אמארי גם מזכיר את שבע הערים הגדולות שלה שהוא קרא להם בשם "ערי אם": [[באלקלזאר]], [[קאלג'ארה]], [[שימי]], [[שאווה]], [[אדאל]], [[ג'אם]] ו[[לאבו]]<ref>G.W.B. Huntingford, The Glorious Victories of Ameda Seyon, King of Ethiopia (Oxford: University Press, 1965), p. 20.</ref>. היסטוריונים מודרניים מקבלים את הערכותיו של אל אמארי וכוללים בשטח יפאט גם את [[פאטאגאר]], [[דאווארו]] ו[[מחוז באל|באל]]. שטחים אלו נתנו ליפאט שליטה על דרכי המיסחר מפנים הארץ ועד לעיר הנמל [[זאילה]]<ref>Taddesse Tamrat, Church and State in Ethiopia (1270-1527) (Oxford: Clarendon Press, 1972), p. 84. ISBN 0198216718;</ref>.
שורה 25:
|style="text-align: center;" | [[סעאד א-דין השני]]
|}
יפאט מוזכרת לראשונה ב[[המאה ה-13|מאה ה-13]]. בשנת [[1285]] יפאט, בהנהגת
תושביה המוסלמים של יפאט התמרדו בתחילת [[המאה ה-15]], והקיסר האתיופי כינה אותם "אויבים של אלוהים" ופלש שוב ליפאט. צבא יפאט הובס שוב, ומלך יפאט [[סעאד א-דין השני]] נמלט לעיר הנמל [[זאילה]]. הקיסר האתיופי רדף אחריו עם צבאו ובסופו של דבר הרג אותו. יפאט סופחה סופית ל[[אתיופיה]] ללא ה[[אוטונומיה]] שנהנתה ממנה בעבר, והפסיקה למעשה להתקיים כישות עצמאית. המקורות ההיסטוריים סותרים זה את זה בשאלה איזה קיסר ניהל את המערכה הזו: על פי ההיסטוריון מימי הביניים [[אל-מאקריזי]], בשנת [[1403]] הקיסר [[דווית השני, קיסר אתיופיה|לבנה דנגל]] רדף אחרי
המושג יפאט נעלם לבסוף תחת פלישתו של האימאם [[אחמד גראן]] ו[[הגירת האורומו הגדולה]] שבאה לאחר מכן לאזור זה. נכון לשנת 2007, [[פלך יפאט|יפאט]] הוא שמו של פלך במחוז [[אורומיה]] המודרני.
|