מסע הצלב השישי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ZéroBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: eu:Seigarren Gurutzada
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: סולטאן;
שורה 1:
[[קובץ:Fridrich2 Al-Kamil.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרידריך השני והסולטןוהסולטאן המצרי [[אל כאמל|אלמלך אלכאמל]] נפגשים ליד חומות ירושלים]]
'''מסע הצלב השישי''' היה [[מסע צלב]] בהנהגת [[פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]] שיצא מ[[איטליה]] אל [[ארץ ישראל]] בשנת [[1228]]. מסע זה היה המשכו הישיר של [[מסע הצלב החמישי]] אך שונה באופן מהותי מכל שאר [[מסעי הצלב העיקריים לארץ ישראל]]. מסע זה לא נתאפיין בקרבות בין ה[[אסלאם|מוסלמים]] ל[[צלבנים]] אלא בעיקר ב[[משא ומתן]] שבסיכומו נחתם חוזה שלום בו קיבלו הצלבנים שליטה ב[[ירושלים]] ומקומות קדושים אחרים.
 
שורה 8:
{{ערך מורחב|מסע הצלב החמישי}}
 
ביום [[30 באוגוסט]] [[1221]] נחתם '''הסכם אלברמון''' בין צלבני מסע הצלב החמישי לבין הסולטןהסולטאן המצרי [[אל כאמל|אלמלך אלכאמל]], שהביא לידי סיכום את ההרפתקאה הצבאית ב[[מצרים]]. הצבא הצלבני יצא ממצרים ופינה את העיר המבוצרת [[דמיאט]], שביתת נשק לתקופה של 8 שנים הוכרזה בין [[השושלת האיובית|מצרים האיובית]] לממלכת ירושלים.
 
סיומו העגום של מסע הצלב הותיר את ממלכת הצלבנים בארץ ישראל במצב לא נוח מבחינה [[אסטרטגיה צבאית|אסטרטגית]] על גבולות הממלכה - שהיו מתוחים לאורך רצועה צרה יחסית על [[מישור החוף]] - ישב [[צבא]] איובי שהיה איום תמידי לקיום ממלכת ירושלים.
שורה 37:
 
 
סוף העימות של מסע הצלב החמישי החזיר את הסולטנותהסולטאנות האיובית למצב של מתיחות ויריבות בין הנסיכים האיובים. אלמלך אלעאדל אחיו של [[צלאח א-דין]] ושליט מצרים חילק את ממלכתו בין שלושת בניו - בנו הבכור אלמלך אלכאמל קיבל את התואר סולטןסולטאן מצרים ועם התואר קיבל גם זכויות של ריבון באימפריה האיובית כולה. [[אלמלכ אלמעט'ם עיסא]] קיבל את השליטה בדמשק ואלמלך אל אשרף קיבל את השליטה באזור ה[[חורן|ג'זירה]]. מתיחות זו הגיע לידי רתיחה משכרת האמיר של דמשק '''אלמלך אל מועטם''' ברית עם ה[[חווארזם|חואריזמים]] שכוונה כנגד הסולטןהסולטאן המצרי וקיפלה בתוכה גם את שליט הגזירה. תמונה זו הביאה את הסולטןהסולטאן המצרי לחפש בני ברית אפשריים בעימות העתידי ומשלחת מטעמו יצאה ל[[סיציליה]] לשיחות עם פרידריך השני. שיחות אלו והמשא ומתן שהתנהל בעקבותיהן פתח בפני הקיסר הרומי אפשריות פוליטיות שמשמעותן שיסוי הנסיכים האיוביים זה בזה, ניצול עוינותם וחששם אחד מן השני לטובת ויתורים בארץ ישראל.
 
שורה 90:
 
למרות הבלבול בנוגע למעמדו של הקיסר - עתה מוחרם על ידי הכנסייה, ולמרות הסכסוך עם משפחת איבלין שכוחה בממלכת ירושלים היה משמעותי, נתקבלו הקיסר ומלוויו בשמחה וחגיגות וראשי המסדרים הצבאיים כרעו ברך לפניו.
למרות זאת הייתה האווירה בעיר מתוחה והקיסר קבע את מושבו במחנה באזור [[נחל נעמן]] מכאן ניהל את המשא ומתן עם הסולטןהסולטאן המצרי, המשך של סדרת הפגישות שהתנהלו ללא הפסקה.
 
כחלק מהלחץ על המצרים יצא פרידריך מעכו אל כוון [[יפו]] מתוך כוונה מוצהרת לבצר את העיר - אך למעשה לצאת מעכו מתוך מצג של הכנות לכיבוש ירושלים והשתקת הביקורת הפנימית מחד ומאידך לחץ על המצרים על ידי יוזמה של מסע בעל אופי צבאי ברור אך לא ניתן לפירוש כמסע מלחמה. כך תחת צל קודר של צו אפיפיורי שלא להישמע להוראות הקיסר וכאשר אבירי הממלכה בעקבותיו יצא הקיסר ליפו.
שורה 96:
בסמוך ל[[ארסוף]] הצטרפו אליו צבאות המסדרים הצבאיים וביום [[15 בנובמבר]] הגיע המחנה ליפו. כאן סבלו המצבנים מקשיי אספקה וכמעט ונאלצו לחזור לעכו אך ברגע האחרון, ספינות אספקה צלבניות הצליחו לעגון בחוף, לפרוק אספקה ועבודות הביצור המשיכו. הצלבנים חשפו את יסודות הביצורים שנהרסו בשנת [[1197]] ועליהם הוקמה מצודה חדשה וביום [[18 בפברואר]] [[1229]] נשלמה העבודה.
 
במקביל לעבודות הביצור התברר לקיסר כי בעת שהותו בארץ הקודש פועל האפיפיור באופן אינטנסיבי לפגוע באינטרסים של הקיסרות באיטליה, ובחודש ינואר 1229 נכנס המשא ומתן בין הקיסר לסולטןלסולטאן המצרי לשלבים מכריעים. ביום [[11 בפברואר]] כינס המלך מועצה של אבירי הממלכה ודווח להם על פרטי ההסכם.
 
====הסכם יפו====
שורה 110:
===הקיסר בירושלים===
 
זמן קצר לאחר חתימת ההסכם,הודיע הקיסר לסולטןלסולטאן על רצונו לבקר ב[[ירושלים]] והלה הורה ל[[קאדי]] של [[שכם]] לאפשר את הביקור. צעד ראשון שנקט הקאדי היה פינוי חיל המצב המצרי בעיר , פעולה שנתקלה בהתנגדות תושבי העיר המוסלמיים והכריחה את הקאדי לנקוט צעדי עונשין. למרות האיסור לשתף פעולה עם הקיסר שהוצא על ידי האפיפיור ופורסם ברבים על ידי נציגו הפטריארך ג'רולד, יצאו עם הקיסר לירושלים רוב משתתפי מסע הצלב וביום שבת ה[[17 במרץ]] הגיעו עולי הרגל אל מול ה[[חומת ירושלים|חומות]] ההרוסות של ירושלים, בשערי העיר ניצב הקאדי של שכם ומסר לקיסר את מפתחות העיר.
 
למחרת ביום ראשון ה[[18 במרץ]] 1229 יצא הקיסר פרידריך השני לבוש בבגדי מלכות אל כנסיית הקבר. שם הוא שם על ראשו - ללא גינוני טקס את כתר מלכות ירושלים. משם המשיך הקיסר לקבלת פנים שנערכה בארמון של מסדר ה[[הוספיטלרים]] בסמוך לכנסיית הקבר. שם נשא הקיסר נאום פייסני. לאחר מכן ערך הקיסר פגישה - מחוץ לחומות העיר ירושלים- עם ראשי המסדרים הצבאיים בה הציע תוכנית פעולה לשיקום ביצורי ירושלים, ראשי המסדרים - לכודים בין צווי האפיפיור ורצונם להבטיח את שלום ירושלים ביקשו שהות לתשובה. הקיסר שאיבד את סבלנותו וחדל מלמחול על כבודו פקד על חייליו לאסוף בכוח הזרוע את התרומות של עולי הרגל למימון ביצורי העיר ויצא לכוון עכו בבוקר יום [[19 במרץ]] כשקללת חרם נוסף מרחפת על ראשו - שלא על מנת לחזור לעולם לירושלים.
שורה 129:
==סוף דבר==
 
מסע הצלב השישי היה מהמוצלחים שבמסעי הצלב, הקיסר פרידריך השני עזב את ממלכת ירושלים והוא משאיר מדינה שגבולותיה הורחבו ובירתה האמיתית והסיבה האידאולוגית - דתית לקיומה, העיר ירושלים, נמצאת שוב בידיה. קיום המדינה עדיין תלוי ועומד על בלימה ונסמך על הרצון הטוב של סולטןסולטאן מצרים לקיים את חוזה יפו.
 
במדינה הלכה והתחזקה אופוזיציה של אצילי ממלכת ירושלים בראש משפחת איבלין שנתמכה והוסתה על ידי נציג האפיפיור הפטריארך ג'רולד ונציגי המסדרים הצבאיים. תקופה חדשה החלה בתולדות ממלכת ירושלים שבה האצולה המקומית היא הגורם המכריע והמשפיע בתולדות הממלכה. אצולה זו בוחרת בדרך של פירוק חוקי של יסודות השלטון כחלק מהמאבק בקיסר ומאיץ תהליך של התפוררות פנימית והחלשת כוח המדינה בפני התקפות מבחוץ. סופו של תהליך זה נוצל בסיכומו של דבר על ידי [[הממלוכים]], שליטי מצרים להחרבת המדינה הצלבנית.