אנרי השני, מלך קפריסין – הבדלי גרסאות

במרץ [[1289]] נכבשה [[טריפולי (לבנון)|טריפולי]] על ידי הסולטןהסולטאן הממלוכי [[קלאון (סולטןסולטאן ממלוכי)|קלאון]] לאחר מצור של 5 שבועות ולמרות יתרון נוצרי מוחלט על הים, ביום [[26 באפריל]] הובקעה חומת העיר ותושביה נטבחו ללא רחמים, שאר שרידי [[רוזנות טריפולי]] נמחו ללא התנגדות. אנרי השני שהגיע לעכו לאחר נפילת טריפולי חתם על הסכם שביתת נשק חדש עם השולטן הממלוכי לתקופה של עשר שנים ועשרה חודשים ששני הצדדים לא האמינו בשמירתה.

העילה להתקפה הממלוכית על עכו ניתנה לסולטןלסולטאן בתקרית שאירעה במהלך [[1290]] ובמהלכה ערכו עולי רגל נוצרים מאירופה פרעות בסוחרים מוסלמים, שהביאו מוצרי מזון לשוק בתוך העיר עכו. שלטונות העיר עכו סירבו להסגיר את הפורעים הנוצרים לידי נציגי הסולטןהסולטאן וכך נתנו לקלאון עילה להכריז מלחמה שתופנה כנגד עכו.‏‏‏‏<ref>‏Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin‏. A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311‏. Univ of Wisconsin Press [[2005]]. ISBN 0299048446, 9780299048440‏ p 594‏</ref>

ההכנות הממלוכיות לקרב החלו בקיץ של 1290 באיסוף עצים מכל יערות האזור - מלבנון עד ארץ ישראל לצורך בנין מכונות המצור ובמשך ארבע חודשים נמשכו עבודות הכריתה באזור [[קיסריה]] ו[[עתלית]] ‏‏אפילו מותו הפתאומי של הסולטןהסולטאן קלאון לא עצר את ההכנות והגיוס הכללי מכל מדינות המזרח התיכון ‏‏<ref>‏David Nicolle, Graham Turner, Christa Hook. Acre 1291: Bloody Sunset of the Crusader States. Published by Osprey Publishing, 2005 ISBN 1841768626, 9781841768625 p 30‏</ref> שהלכה וקיבלה את האופי של מלחמת קודש לגירוש סופי של הצלבנים מארץ הקודש. בחודש מרץ [[1291]] החלו גדודים מוסלמים להאסף במישור עכו, גדודים יצאו מדמשק נושאים איתם מכונות מצור ואחריהם גדודים מערים אחרות ב[[סוריה]] עוברים בדמשק ופונים משם אל כוון עכו תחת פיקודו של הסולטןהסולטאן הממלוכי החדש [[ח'ליל בן קלאון]]. ביום [[15 באפריל]] [[1291]] החל המצור על עכו ונמשך ללא הפוגה. ביום [[4 במאי]] נחתו בעכו חיילים צלבניים מקפריסין בראשות מלכם אנרי השני שניסה לחדש את המשא ומתן עם הסולטןהסולטאן המצרי אך נתקל בקיר אטום - הסולטןהסולטאן לא היה מוכן אלא למשא ומתן על הסכם כניעה, דרש את מפתחות העיר והציע כי הצלבנים יעזבו את עכו עם רכושם. ביום [[16 במאי]] פרצו ההמלוכים לעיר, התפוררות הגנה הצלבנית הובילה לנטישה של עמדות ההגנה ובריחה חסרת סדר אל כוון הנמל בעוד הגדודים הממלוכים מתחילים להרוג בתושבי העיר. באותה עת עגנו בנמל מספר מועט של ספינות שיכלו לאסוף את הפליטים ולהמלט מהטבח. מספר ההרוגים בקרבות הרחוב איננו ידוע אך החרב לא פסחה מעל הקהילה היהודית הקטנה שישבה בעיר החדשה, שגורלה היה כגורל הנוצרים המקומיים והצלבנים. הצבא הממלוכי המשיך בהתקדמותו בתוך העיר עד שנעצר מול המבצר הטמפלרי הצמוד לנמל. כאן המשיכו להשתולל קרבות קשים במשך 10 ימים, לאחר משא ומתן על כניעה רצחו הטמפלרים את החיילים הממלוכיים שנכנסו למצודה על פי ההסכם - והקרבות נמשכו תוך שהממלוכים חופרים מתחת לחומת המצודה. בסערת הקרבות ותחת מעטה חשיכה הצליח ראש המסדר לברוח ל[[צידון]] ועימו רוב אוצרות המסדר. ביום [[28 במאי]] נפער פתח גדול בחומות המצודה הטמפלרית, וזמן קצר לאחר מכן התמוטט המבנה כולו על מגיניו והתוקפים הממלוכיים ‏‏<ref>‏Kenneth M. Setton, Robert Lee Wolff, Harry W. Hazard, Norman P. Zacour, Marshall Whithed Baldwin‏. A History of the Crusades: The Later Crusades, 1189-1311‏. Univ of Wisconsin Press [[2005]]. ISBN 0299048446, 9780299048440‏ p 598‏</ref>. עם נפילת מצודת הטמפלרים ביום [[28 במאי]] 1291 הסתיים המצור על עכו. לאחר נפילת העיר והרס ביצוריה יצאו גדודים ממלוכים לשאר מבצרי הצלבנים לאורך [[מישור החוף]] וחוף [[לבנון]] ובזמן קצר יחסית, ובהתנגדות סמלית נפלו או פונו שאר המבצרים והערים מחמת הייאוש וחוסר התקווה שאחזה במגינים.