הבדלים בין גרסאות בדף "שריונית וייט"

נוספו 123 בתים ,  לפני 9 שנים
 
חיפוש אחר מרכב מתאים לבניית שריוניות צריח החל בחודש מרץ 1948. באותו חודש החלה בניית השריונית הראשונה כשהיא עדיין ללא צריח.
באפריל 1948 נרכשו באירופה שריוניות מסוג M3A1M3 מעודפי ציוד של הצבא האמריקאי.
הבריטים שניסו למנוע מכוחות ההגנה את השמשת חלקי השריוניות שלהם, דירדרו אותן לנחל אורן. הם גם מיקשו מסביבן להקשות על נסיונות ההשמשה.
יצחק שדה הבין את חשיבות טבעות המתכת עם השיניים הפנימיות עליהן סבבו הצריחים. הוא יזם פעולה לחילוץ ופרוק הטבעות מאותן שריוניות שבנחל אורן שהיו הראשונות לשימוש. הטבעות היו החלק החשוב ביותר והקשה ביותר להשגה עבור שריוניות הצריח.
 
בחודש אפריל החל להסתמן הכיוון העיקרי- בניית שריונית צריח על בסיס המרכב של שריונית הסיור האמריקאית הסקאוט-קאר (Scout Car M3A1M3) שכונתה שריונית "וייט" (ע"ש היצרן). לשריונית שבמקור הייתה ללא גג, הוסף כיסוי עליון וצריח שסבב 360 מעלות. המתכננים התלבטו לגבי סוג החימוש שבצריח, אולם הגעת משלוחי הנשק מצ'כיה פתרה את ההתלבטות ונקבע למקלעי אמ.גה. 37 (בזה) בצריח המסתובב ו[[MG34|אמ. גה. 34]](מגל"ד) כמקלע קדמי. כלים אלה היו בפלוגה שהשתתפה בהתקפה על לטרון במסגרת גדוד 73, חטיבה 7 .לאחר זמן קצר הותקנו גם בצריחים רק מקלעי אם-גהגי 34. תכנון הצריחים המקורי היה של צריח בעל צורה עגולה, אולם עקב קשיים טכניים נאלצו המתכננים לבנותם כמצולע בעל שמונה צלעות. הצורהצורה זאת דרשה ריתוכים רבים שפגעו באיכות הפלדה.
 
לייצור צריחי 14 השריוניות הראשונות השתמשו באותן טבעות שיניים שחולצו משריוניות בריטיות שהושלכו לנחל אורן. בהמשך יובאו הטבעות מחו"ל.
 
פרט לשני המקלעים צוידו השריוניות במכשירי קשר מסוג [[מכשיר קשר מק. 19|מק. 19]] (Wireless M.k.19).
 
==שימוש מבצעי==
[[תמונה:שריונית וייט עם זוג מקלעים .jpg|שמאל|ממוזער|250px|שריונית וייט עם זוג מקלעי מ.ג. 34]]