המלחמה הסורית השישית – הבדלי גרסאות

|שם המלחמה=המלחמה הקולאההקואלה-סורית השישית

|עילה=הכיבוש הסלאוקי של קואלה סוריה במחלחמהבמלחמה הקואלה -סורית החמישית

'''המלחמה הקולאההקואלה-סורית השישית''' הייתה המלחמה השישית והאחרונה שפרצה בין [[בית סלאוקוס]] ל[[בית תלמי]] על השליטה ב[[קואלה סוריה]].

את הרקע הכללי למלחמה הקואלה סורית השישית, בדומה למלחמות הקואלה-סוריות הקודמות, אפשר למצוא במלחמה הקואלה סורית הראשונה. היא פרצה בעקבות טענות הסלאוקים על קואלה-סוריה שהייתה אמורה ליפול לידיהם לפי הסכם שחתמו עם התלמים אחרי תבוסת [[אנטיגונוס מונופתלמוס]] ב[[מלחמות הדיאדוכים]]. אנטיגונוס אכן הפסיד, אך התלמיים לא כיבדו את ההסכם וקואלה סוריה נותרה תחת שליטתם. במהלך המאה ה-3 לפנה"ס נלחמו מצרים והממלכה הסלאוקית כמה מלחמות על הטריטוריה, עד שלבסוף כבש אותה [[אנטיוכוס השלישי]] בעת [[המלחמה הקואלה-סורית החמישית]].

הסיעה האנטי-סלאוקית במצרים ביקשה להשיב את [[קואלה-סוריה]] שאבדה אך לפני דור אחד בעת [[המלחמה הקואלה-סורית החמישית]]. הכנות נמרצות נעשו באלכסנדריה להשבת הטריטוריה האבודה והשבת היוקרה המדינית שספגה מכה קשה בעת שלטונו של [[תלמי החמישי]]. אנטיוכוס חשש מההתפתחות העניינים במצרים וערך הכנות להדיפת הסכנה המצרית. חששותיו של אנטיוכוס התאמתו כשהמצרים הכריזו מלחמה על הסלאוקים בשנת 170 לפנה"ס ו[[המלחמהוהמלחמה הקולאההקואלה-סורית השישית]] פתחה מחדש את המאבק בין היריבות הוותיקות.

אנטיוכוס ניסה לבסס את מעמדו בזירה הבינלאומית ושלח את מלאגר לשתי שליחויות דיפלומטיות רומא. אחת בשנת 170 והשניהוהשנייה בשנת 169. מטרת השליחות הייתה לשכנע את [[הסנאט הרומי]] שהתוקפן האמיתי בסכסוך בקואלה-סוריה הוא מצרים ולא אנטיוכוס. גם המצרים לא עמדו מהצד וגם הם שלחו משלחת דומה לסנאט. הרומאים היו עסוקים במלחמתם בפרסאוסב[[פרסאוס מלך מוקדון]] שדרשה כוחות נוספים ובשלב מסוים עשרות אלפי חיילים רומאים הועסקו בזירה המקדונית. המאבק נגד [[פרסאוס מלך מוקדון]] שטרם הוכרע דרש זהירות מצד הרומאים כי ייתכן שהיו נזקקים לסיוע של מעצמות הלניסטיות במאבקם נגד מוקדון. בסופו של דבר החליטו הרומאים להעביר את העניין לטיפולו של [[קווינטוס מרקיוס פיליפוס]], [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] של שנת 169, שעמד לצאת ליוון.

המצרים לא המתינו לסיום תפקידה של המשלחת הדיפלומטית שלהם ופלשו לקואלה-סוריה. אנטיוכוס שציפה את ההתפתחות יצא לקראת המצרים בראש צבא גדול. הצבאות נפגשו ליד [[פלוסיום]], עיר ב[[ה|דלתה של הנילוס]] על גבולה המזרחי של מצרים. [[קרב פלוסיום]] (169 לפנה"ס) הסתיים בתבוסה מוחצת לצבא המצרי. המבצר עמד עדיין בדרכו של אנטיוכוס, אך היה ברור שמצב זה לא ימשך זמן רב. בהלה אחזה את החצר המצרית והמלך הצעיר [[תלמי השישי]] הועלה על ספינה כדי לחמוק מהאויב הסלאוקי. למרות נסיוןניסיון הבריחה, לכד הצי הסלאוקי את הספינה ותלמי נפל בידיו של אנטיוכוס.

המצודה החזקה של פלוסיום עדיין עמדה בדרכו של הצבא הסלאוקי הפולש. במקום להטיל עליה מצור או להסתער על חומותיה, בחר אנטיוכוס בדרך עקיפה לכבוש את העיר המבוצרת. הוא נהג ביד נדיבה בשבויים המצריים. חיילים מצרים רבים שמאסו בשלטון המושחת באלכסנדריה ואף יותר מכך מההתפתחויות המדאיגות סביב ההנהגה והאוזורפציה נטשו את עמדותיהם בהמוניהם. אנטיוכוס ניצל את המצב העדין הזה בעיר ונכנס אליה בעורמה.

תחבולות אלה לא עזרו לאנטיוכוס. אלכסנדריה, העיר הגדולה ביותר במצרים, לא התפתתה ללכת שבי אחריו. קומאנוס וקינאס, שעמדו מאחורי המלכתו של תלמי השמיני, הקימו ממשלה משל עצמם וקיבלו את תמיכת הצבא. הם שלחו, אמנם, משלחת דיפלומטית לאנטיוכוס, אך היא לא השיגה דבר. משראה אנטיוכוס שדיפלומטיה לבדה לא עוזרת, הטיל מצור על אלכסנדריה שפגע קשות בעניי העיר כי מחירמחירי התבואה האמירו. בצר להם, שלחו המצרים משלחת לרומא בתקווה שזאת תתערב לטובתם בסכסוך.

למרות המצור והתנאים הקשים, העיר החזיקה מעמד ואנטיוכוס נאלץ לחזור כלעומת שבא כי לא היו לו האמצעים הנדרשים לקיום מצור מסודר וארוך. כמו כן, משלחת רומית בראשות של [[גאיוס פופיליוס לינאס]], שהייתה באלכסנדריה ביקשה ממנו לא לכבוש את העיר. אנטיוכוס השאיר חיל מצב חזק בפלוסיום, השאיר את תלמי השישי כשליט-בובה, ויצא את גבולות מצרים עוד באותה השנה.

תכניותיו של אנטיוכוס לא עלו יפה. תלמי השישי לא רצה לשחק את תפקיד הבובה. במקום להשארלהישאר נאמן לאנטיוכוס, שלח תלמי השישי משלחת לאלכסנדריה והגיע להסכם שלפיו שלט בשיתוף עם תלמי השמיני. אנטיוכוס לא ישב בטל ובשנת 168 הנחית צבא ב[[קפריסין]], שהייתה בשליטת התלמיים וכבש אותה. כמו כן, פלש בפעם השנייה למצרים. המצרים ניסו לגייס צבא נוסף ואף נעשה ניסיון לגייס 1,200 [[שכיר חרב|שכירי חרב]] ביוון, אך ללא הועיל.

המצרים לא יצאו לקרב נגדו, אלא הסתפקו בשיחות דיפלומטיות. אנטיוכוס, שחש שידו על העליונה הציב אולטימטום ודרש לקבל את קפריסין ואת פלוסיום, שכבר היו תחת שלטון כוחות הכיבוש שלו. לדאבונו, דעת הקהל שהייתה אוהדת בשנה הקודמת, עת פלשה מצרים לתחומי ממלכתו, הפנתה לו עורף. התקפתו השנייה נראתה בלתי מוצדקת. משפקע זמן האולטימטום והמצרים לא נענו לדרישתיולדרישותיו, פקד אנטיוכוס על חייליו להתקדם לתוך מצרים.

הרומאים לא רצו לעמוד מנגד כשאנטיוכוס מבסס מחדש את העוצמה הסלאוקית. הסיום המוצלח של המלחמה המקדונית השלישית שחרר מכוחות רומים רבים ו[[גאיוס פופיליוס לינאס]], ראש המשלחת שביקרה בשנה שעברה באלכסנדריה, שהה באי [[דלוס]] ב[[הים האיגאי|ים האגאי]]. משנודע לו על ההתפתחויות במצרים הפליג מיד דרומה ופגש את אנטיוכוס בדרכו לאלכסנדריה במקום שנקרא אלאוסיס (Eleusis). הסצנה המתוארת במקורות ההיסטוריים מדגימה את העוצמה הרומית: אף שלינאוס נחת בליווי מספר [[ליקטור|ליקטורים]] בלתי חמושים בלבד, הוא הצליח לכפות על אנטיוכוס להתפנות ממצרים בפקודת הסנאט הרומי. לאחר שנתן לו את ההוראה, שרטט לינאוס עיגול סביב רגליו של אנטיוכוס בחול וביקש ממנו לתת תשובה מידית לפני שיצא מגבולות העיגול. אנטיוכוס שלא רצה להסתכן בעימות ישיר עם רומא נאלץ להכנעלהיכנע. הרומאים לא הסתפקו בנסיגתו של אנטיוכוס ממצרים, אלא אף דאגו להחזיר את קפריסין לידי התלמיים.