יהדות לוב – הבדלי גרסאות

ב-1945, עם סיום מלחמת העולם השנייה, ובסמוך ליום השנה ל[[הצהרת בלפור]], נערכו [[פרעות טריפולי 1945|פרעות ביהודי לוב]] ו-142 מהם נהרגו, רבים אחרים נפצעו ורכוש קהילתי רב נפגע לרבות [[בית כנסת|בתי כנסת]]. ביוני [[1948]], בסמיכות לפלישת צבאות ערב לישראל, התרחשו שוב ארועי דמים בהם נטבחו 14 יהודים, ונהרסו 280 בתים. היהודים נערכו לפעולות של הגנה עצמית. (פרעות, באותן הנסיבות, נערכו גם ב[[יהדות מצרים#הסתה פרעות וגירוש|יהודי מצרים]], [[פרעות עדן (1947)|יהודי עדן]], [[יהדות מרוקו#פרעות אוג'דה וגי'ראדה|ויהודי מרוקו]]). בינתיים, בין השנים [[1948]] ו-[[1953]] הועלתה הקהילה היהודית כמעט כולה ל[[מדינת ישראל]], למעט חלק שפנה לכיוון [[איטליה]]. לאחר [[העלייה ההמונית]] נשארו בלוב כ-4,000 יהודים. עד שנת [[1967]] עלו רוב היהודים מלוב למדינת ישראל. בזמן [[מלחמת ששת הימים]], כאות הזדהות עם שכניהם ה[[מצרים]], תקפו ה[[מוסלמים]] את היהודים שנותרו בלוב. לאחר המלחמה הורשו רוב היהודים לעזוב את המדינה. בשנת [[1958]] הוחלט בחוק כי יש לפרק את הקהילה היהודית.