האסכולה הווינאית השנייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שלומית קדם (שיחה | תרומות) הרחבה על פי "אלבאן ברג" של רדליך |
שלומית קדם (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 1:
{{בעבודה}}
'''האסכולה הווינאית השנייה''' היא קבוצת [[מלחין|מלחינים]], שמרכיביה היו [[ארנולד שנברג]] ותלמידיו ב[[וינה|ווינה]] של ראשית [[המאה העשרים]]. מה שאפיין את המוזיקה שלהם בראשית הדברים היה ה[[אקספרסיוניזם]] ה[[פוסט רומנטי]] ובהמשך, ה[[אטונאליות]] ו[[סריאליזם|הטכניקה הסריאלית]] של שנברג, אם כי הוראתו של שנברג (כפי שעולה מספרי הלימוד השונים שפרסם) הצטיינה בגישה מסורתית ושמרנית ולא כללה דיון בשיטה הסריאלית שלו. (ה"אסכולה הווינאית הראשונה", שכמעט אין מתייחסים אליה אלא בהשוואה לשנייה, כוללת בדרך כלל את המלחינים שגרו ועבדו בווינה בסוף [[המאה ה-18]] ובראשית [[המאה ה-19]], בעיקר [[וולפגנג אמדיאוס מוצרט]], [[יוזף היידן]], [[לודוויג ואן בטהובן]] ו[[פרנץ שוברט]].)
חבריה העיקריים של האסכולה, מלבד שנברג, היו [[אלבן ברג]] ו[[אנטון וברן]], אם כי היו מלחינים נודעים פחות, שראוי אולי לכלול אותם במונח הזה, כגון ה[[יוון|יווני]] ניקולאוס סקאלקוטאס וכן תלמידים צעירים, שהצטרפו ממש לפני התפרקותו של ה[[טריומווירט]] לאחר קרוב ל-50 שנה, כמו [[האנס אייזלר]], [[האנס ילינק]] ואחרים. עד אמצע המאה ה-20 היה מקובל לראות את שלושת חברי האסכולה העיקריים כמקשה אחת, שהרצון והמטרה מאחדים אותם, וגישה מוטעית זו העלימה כמעט מן העין את הניגודים שהיו קיימים ביניהם מבחינת הטיפוס, הכשרונות וההישגים. גישה זו תוקנה בראייה מרוחקת יותר במחצית השנייה של המאה ה-20.{{הערה|ה. פ. רדליך, "אלבאן ברג", הוצאת עידית 1958, תרגום [[יצחק הירשברג]], עמ' 11-12}} ▼
פעילותה של האסכולה הווינאית, שראשיתה במפנה המאה, הגיעה לשיאה בשנות ה-20' של המאה, שיא שבא לביטוי בחיבור [[ווצק]] ו[[הסוויטה הלירית]] של ברג, היצירות הראשונות ב[[שיטת שנים-עשר הטונים]] של שנברג וה[[סימפוניה]] אופוס 21 של וברן, ובשיתוף יצירתי וידידות רוחנית בין המורה והתלמידים, כפי שאפשר ללמוד מחילופי המכתבים בין שנברג לברג ובין ברג לווברן. על הקשר הזה הקיץ הקץ בשנת [[1933]], עם עליית המשטר ה[[נאצי]] לשלטון ב[[גרמניה]]. שנברג, היהודי המומר, גלה ל[[ארצות הברית]], אלבן ברג מת באופן פאומי בשנת 1935 ווברן נהרג בידי חייל [[אמריקה|אמריקאי]] בספטמבר 1945.
▲חבריה העיקריים של האסכולה, מלבד שנברג, היו [[אלבן ברג]] ו[[אנטון וברן]], אם כי היו מלחינים נודעים פחות, שראוי אולי לכלול אותם במונח הזה, כגון ה[[יוון|יווני]] ניקולאוס סקאלקוטאס. עד אמצע המאה ה-20 היה מקובל לראות את שלושת חברי האסכולה העיקריים כמקשה אחת, שהרצון והמטרה מאחדים אותם, וגישה מוטעית זו העלימה כמעט מן העין את הניגודים שהיו קיימים ביניהם מבחינת הטיפוס, הכשרונות וההישגים. גישה זו תוקנה בראייה מרוחקת יותר במחצית השנייה של המאה ה-20.{{הערה|ה. פ. רדליך, "אלבאן ברג", הוצאת עידית 1958, תרגום [[יצחק הירשברג]], עמ' 11}}
| |||