לימס פלשתינה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החזרת קטע שלא ברור מדוע בוטל, ועריכה קלה שלו
שורה 16:
משנת [[1958]] ערך ה[[ארכאולוג]] [[מרדכי גיחון]] [[סיור]]ים רבים, על מנת לזהות שרידים ששייכים ללימס פלשׂתינה. הוא זיהה 161 [[אתר ארכאולוגי|אתר]]ים שלדעתו קשורים ללימס. הוא סבר כמו אלט שראשיתו של הלימס בסוף [[המאה ה-1]] לספירה; לדעתו הלימס היה קו הגנה רומי שנבנה על בסיס קו ההגנה ההרודיאני, והשתרע מים המלח, דרך [[בקעת ערד]] ו[[באר שבע]], עד [[הים התיכון]]. לאחר סיפוח הממלכה הנבטית בשנת 106 לספירה נוספו עוד קווי הגנה ללימס: הקו העובר בין רפיח–[[חלוצה]]–[[עבדת]]–[[פטרה]] והקו ב[[ערבה (גאוגרפיה)|ערבה]], המשתרע מ[[צוער (עיר מקראית)|צוער]] עד [[אילת]]. קווי הגנה אלו נועדו להגן על הארץ מפני פשיטות [[נווד]]ים, ולהגן על ה[[מסחר]] ב[[דרך הבשמים]]. מערך הגנה זה הגיע לשיאו בתקופת דיוקלטיאנוס, כאשר בתקופה זו גם עבר [[הלגיון העשירי פרטנסיס]] לאילת. מערך הגנה זה התקיים עד [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל|הכיבוש המוסלמי]] בשנת [[634]] לספירה.<ref>מ' גיחון, 'אתרי הלימס בנגב', '''ארץ ישראל'' 12 (1975): 166-149.</ref>
 
חלק מהארכאולוגים וההיסטוריונים בישראל ומחוצה לה קיבלו את הניתוח והתיארוך של גיחון, וחלק הביעו ביקורת. ההיסטוריון [[ישראל שצמן]] סבור כי המונח 'לימס פלשׂתינה' אכן שימש לציון חלק מהנגב, ולפי תיארוך המקורות הכתובים וניתוח הממצא הארכאולוגי, זו הייתה כנראה מערכת הגנה שהוקמה לראשונה בתקופתו של דיוקלטיאנוס.<ref>י' שצמן, 'בעיות הביטחון בדרום-יהודה בתקופה שלאחר המרד הגדול', ''קתדרה'' 30 (1984): 32-3.</ref> [[בנימין איזק]] שולל את כל ההנחות של גיחון וקודמיו, וטען כי לימס פלשׂתינה היה אזור שהוגדר בסוף המאה ה-3 ותחילת [[המאה ה-4]] לספירה, בעל משמעות מינהלית, והוא היה תחת [[שלטון צבאי]] שבראשו עמד [[דוכס]]. הוא מייחס למצודות חשיבות אחרת מאשר הגנה על ה[[גבול]], ולדעתו הן כנראה הכילוהיו יחידותבסיס ליחידות [[צבא]] שעסקו בפעולות שונות כמו [[שיטור]] בערים, איסוף [[מס]]ים, פיקוח על הדרכים ומקורות ה[[מים]].<ref>B. Isaac, ''The Limits of Empire'', Oxford, 1990: 161-163, 186-187.</ref>
 
כיום ידוע, בעקבות ניתוח [[סקר ארכאולוגי|סקר]]ים ו[[חפירה ארכאולוגית|חפירות]] שבוצעו, כי בנגבב[[התקופה הרומית|תקופה הרומית]] לא התקיים בנגב מערך מבוצר צפוף מ[[התקופה הרומית]], כמו שידועשמוכר ממקומות אחרים כמו- לאורך [[נהר הריין]] וה[[דנובה]]. חלק מהאתרים שזיהה גיחון הם לא אתרים צבאיים, התיארוכים של רבים מהמצודות והמצדים אינם נכונים, ובנוסף ניתוח של המצודות והמצדים מראה שברוב התקופה הרומית לא הכילחנו הנגבבנגב כוחות צבא גדולים שיכלו לעצור פלישה מאסיבית של נוודים מה[[מדבר]]. ידוע על מחנה צבא רומי בעבדת, המחנה תוארך על ידי פטר פביאן לראשית [[המאה ה-2]] לספירה, והוא שימש כמרכז צבאי ראשי על [[דרך הבשמים]], לאחר סיפוח הממלכה הנבטית לאימפריה הרומית. הדרך והביצורים בין [[פטרה]] ל[[עבדת]] ננטשו בראשית המאה ה-3 לספירה, וממחצית המאה ה-3 לספירה השתמש הצבא הרומי בדרך מאילת-[[מעלה עקרבים]]-[[ממשית]], כאשר הליגיון העשירי עבר מירושלים לאילת. ממערב לבאר שבע בתקופה זו לא ידוע על מצודות גדולות. ובבאר שבע כנראה שכנה [[קוהורטה]] שהיוותה את הכוח העיקרי ב[[צפון הנגב]].<ref>פ' פביאן, ''עבדת בתקופת הקמת פרובינקיה ערביה: מחנה הצבא הרומי ומקומו במערך הביטחון בשוליים המזרחיים של האימפריה'' (דוקטוראט), באר שבע, אוניברסיטת בן-גוריון.</ref>
 
==הצבא הרומי בנגב לפי מקורות היסטוריים==