האימפריה הפרנקית – הבדלי גרסאות

מאז ימיו של [[פפין הזקן]] המלך היה בעצם חסר סמכויות, ה[[ראש עיר הארמון|וראשי העיר של הארמוןמאיורדומוס]], שהיו ממשפחת הקרולינגים, היו בעצם אלו ששלטו בממלכה. מצב זה הגיע לשיאו במהלך שלטונו של [[קרל מרטל]], הזכור בהיסטוריה כמגן הנצרות באירופה נגד המוסלמים. קרל איחד את הפלגים השונים של הפרנקים, הביס את אויביהם והגדיל את האימפריה. כשהמלך חסר הסמכויות מת היה קרל כל כך בטוח בכוחו שהוא לא טרח אפילו למנות מלך, כפי שמשפחתו עשתה במשך דורות, אלא פשוט הכריז על עצמו כ"נסיך הפרנקים".

בנו של קרל מרטל, [[פפין הגוץ]], ירש את תפקיד "ראש העירמאיורדומוס" וסיים את מלאכתו של אביו בכך שהוא הגדיל את האימפריה הפרנקית דרומה ומזרחה והוכרז כמלך על ידי הצבא הפרנקי. [[אפיפיור|האפיפיור]], שהיה זקוק לצבא הפרנקי שיגן עליו, תמך בפפין כמלך האמיתי של הפרנקים.

פפין ביסס את מעמדו בשנת [[754]] בהיכנסו לברית עם האפיפיור [[סטפנוס השלישי]] בטקס מרהיב שנערך [[בזיליקת סן דני|בבזיליקת סן דני]] בו משח האפיפיור את המלך ואת משפחתו והכריז עליו כ"מגן הרומאים" (''Patricius Romanorum''). פפין פתח במלחמה נגד ה[[לומברדים|הלומברדים]] שהשתלטו על רוב שטחי המגף האיטלקי ולבסוף הכריח את מלכם להחזיר אזורים רבים לאפיפיורות, שהיו הבסיס ל[[מדינת האפיפיור]].

עם מותו של פפין הגוץ ב-[[768]] בניו, קרל ו[[קרלומן הראשון|קרלומן]], שוב חילקו את הממלכה. אולם קרלומן פרש למנזר ומת זמן קצר לאחר מכן, בהשאירו את הממלכה כולה לאחיו, העתיד להפוך ל[[קרל הגדול]]. החל משנת [[772]] קרל כבש את שטחי ה[[סקסונים|הסקסונים]] ואיחד אותם עם הממלכה הפרנקית. מערכה זו הרחיבה את הנוהג של התנצרות בכוח; המנהיג הסקסוני [[וידוקינד]] הסכים לעבור הטבלה כחלק מהסכם השלום בינו לבין קרל. בנוסף, לאחר ניצחון בקרב בשנת [[787]] קרל הגדול הורה על הריגתם של אלפי אסירים סקסונים פגנים. הסקסונים הובסו לבסוף בשנת [[804]]. כך האימפריה הפרנקית התפשטה מזרחה והגיעה עד נהר [[אלבה (נהר)|אלבה]]. במטרה להקל על הכנסת כל הסקסונים לדת הנוצרית קרל ייסד מספר [[דיוקסיה|דיוקסיות]] במזרח האימפריה. באותה התקופה קרל כבש את שטחי [[לומברדים|הלומברדים]] וכך גם צפון איטליה הייתה בשליטתו, בעודו מחדש את הבטחתו לאפיפיור שהפרנקים יגנו על אדמותיו. ב-[[788]] קרל כבש גם את [[בוואריה]] ועד [[796]] הוא הרחיב את האימפריה שלו דרום מערבה עד שכללה את אזור [[אוסטריה]] של היום וחלקים מ[[קרואטיה|מקרואטיה]].

כך יצר קרל אימפריה שהשתרעה מ[[הפירנאים|מהפירנאים]] בדרום מערב ועד לאוסטריה במזרח, וכללה כמעט את כל שטחה של [[צרפת]] המודרנית ואת צפון איטליה. קרל הפך למנהיג הנצרות המערבית ולמגן הכנסייה. הפטרונות שהוא נתן למרכזים נזיריים עוררה את [[הרנסאנס הקרולינגי]], ובנוסף הוא בנה ארמון ב[[אאכן|באאכן]], מערכת דרכים מפותחת ואף תעלת מים.

עם מותו של קרל הגדול ב-[[814]] האימפריה הפרנקית הייתה יותר גדולה מהאימפריה הרומית המקורית. בניגוד לרומאים, שלא עברו מעולם את ה[[ריין|הריין]], קרל הגדול מחץ כל התנגדות גרמאנית, הגדיל את האימפריה שלו עד לנהר אלבה והשפיע אפילו על הערבות הרוסיות.

[[תמונה:843-870 Europe.jpg|שמאל|ממוזער|400px250px|חלוקת האימפריה הפרנקית לפי [[הסכם ורדן]]]]