גוסטב וגנר – הבדלי גרסאות

גם בגלל ניסיונו זה, מונה ואגנר בשנת [[1942]] לסגנו של [[פרנץ שטנגל]] במחנה ההשמדה [[סוביבור]]. במסגרת תפקידו הוא עמד על הרמפה ברציף הרכבת וקבע מי מהבאים דינו לעבודה ומי למוות. בין האסירים הוא נחשב סדיסט ונהג להכות אסירים יהודים עד שנפחו את נשמתם. אחד הניצולים טען כי ואגנר לעולם לא היה אוכל צהריים מבלי שמישהו נהרג קודם. היה ידוע גם תחת השמות "החיה" "התליין של סוביבור", "הקצב", ו"חיוך של מלאך המוות" ו "Welfel". במחנה זה הומתו בגז מעל ל-250,000 איש במהלך [[מבצע ריינהארד]]. עבור עבודתו בסוביבור, העניק לו [[היינריך הימלר]] את [[צלב הברזל]] ותיאר אותו כאחד מהראויים ביותר בקרב אנשי הביצוע של מבצע ריינהארד. לאחר [[סוביבור#נסיונות מרידה וחיי המחתרת במחנה|המרד בסוביבור]] באוקטובר [[1943]] הוא הורה לסגור את המחנה ונשלח ל[[איטליה]].

בעקבות מאמציו של צייד הנאצים [[שמעון ויזנטל]], נעצר ואגנר ב-[[30 במאי]] [[1978]]. הוא התגלה תוךלאחר כדיששטנגל, תפיסתושנתפס וחקירתווהורשע בגרמניה ב-1970, העניק ראיון בו אמר שסגנו ואגנר מתגורר בברזיל. על מנת למצוא אותו הפיץ ויזנטל לעיתונים תמונה מפוברקת של שטנגלואגנר וטען שזוהי תמונה מעודכנת מ[[סאן פאולו]] שם הוא מסתתר, על מנת שהוא ייבהל שהקלהויסגיר את תפיסתעצמו סגנווכך באמת קרה. בקשותואגנר הסגיר את עצמו, נעצר ובקשות ההסגרה מ[[ישראל]], אוסטריה ופולין נדחו על ידי היועץ המשפטי של ברזיל. ביוני [[1979]] דחה בית המשפט העליון בברזיל גם את בקשת ההסגרה של [[גרמניה המערבית]] בנימוק טכני והוא שוחרר לביתו.

בראיון ל-[[BBC]] בשנת [[1979]], לא הביע ואגנר חרטה על פשעיו ואמר "לא היתה לי שום תחושה לגבי זה... זה היה סתם עוד עבודה בשבילי. לאחר שעות העבודה, אף פעם לא דיברנו על העבודה שלנו אלא שתינו ושיחקנו קלפים".

באוקטובר 1980, נמצא ואגנר מת ב[[סאו פאולו]] כשסכין תקועה בחזהו. לדברי עורך דינו, מדובר היה בהתאבדות (הוא התאבד.גם ניסה להתאבד פעמיים בהיותו במעצר), אך יש הטוענים כי נדקר למוות, בעיקר בגלל הקושי בביצוע התאבדות בדרך זו. ומותומותו נרשם תחת סעיף התאבדות.