חידוש – הבדלי גרסאות

דוגמה נוספת היא [[עדים זוממים]]; התורה קובעת כי כאשר עדים העידו עדות מסוימת, ובאו עדים אחרים והעידו כי באותה שעה היו עמם במקום אחר וממילא לא היה באפשרותם להיות במקום בו ראו את העדות, פוסקת התורה כי יש להאמין לעדים האחרונים המזימים את העדים הראשונים, וכעונש יש לבצע בעדים הראשונים את העונש ביקשו לחייב. לפי דברי ה[[אמורא]] [[אביי]],{{הערה|{{בבלי|סנהדרין|כז|א}}.}} העדים נפסלים לעדות כבר מהשעה שהעידו את העדות, שהרי עכשיו התברר כי באותה שעה כבר העידו עדות שקר, ואם כן כל העדויות שהעידו מאז והלאה אין להן תוקף הלכתי. לעומת זאת, [[רבא]] סבור כי העדים נפסלים רק מאותה שעה שהתברר כי עדותם הייתה עדות שקר, על ידי העדים הזוממים. אחדאחת מהפרשנויות לדעתו של רבא היא בכך שדין עדים זוממים הוא חידוש, שהרי כשם שאנו מאמינים לעדים האחרונים שהעדים הראשונים היו במקום אחר ולא כפי שאמרו הם עצמם, כך היה עלינו להאמין במידה שווה לעדים עצמם הטוענים כי הם כן היו במקום, ומכיוון שהלכה זו היא בגדר חידוש ואינו בגדר סברה, גם הכללים האחרים של דין זה שונים מהרגיל, ואין לנו לומר את סברותינו בנושא יותר מאשר שנכתב בתורה בפירוש, שהם נפסלים כאשר באו העדים הזוממים לבית הדין להזימם.