דוד דבית הלל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
שורה 1:
רבי '''דוד דבית הלל''' היה [[נוסע]] י[[הודי]] בן [[המאה ה-19]] שערך מסע מ[[ארץ ישראל]] ל[[הודו]].
 
==חייו ומסעותיו==
רבי דוד דבית הלל, [[יהדות ליטא|יהודי ליטאי]], מצאצאי רבי הלל ב"ר נפתלי הרץ בעל ספר "בית הלל" (תנ"א-1691){{כ}}{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21728&pgnum=174 מסעות רבי דוד דבית הלל. התקצ"א] (על הודו), בתוך '''"בני ישראל": פסקי הלכה ומקורות לבירור דינם ושאלת מוצאם''', ירושלים: הרבנות הראשית לישראל, תשכ"ב-1962, עמ' קסט, באתר [[Hebrew Books]].}} [[עלייה לארץ ישראל|עלה]] מ[[וילנה|ווילנה]] לארץ ישראל בשנת [[1815]] כחלק מ[[עליית תלמידי הגר"א]], והתיישב ב[[צפת]]. ב-[[1824]] יצא למסע שעבר דרך [[ארץ ישראל]], [[סוריה]], [[כורדיסטאן]], [[ארם נהריים]], [[המפרץ הפרסי]] ו[[הודו]]. כעבור 5 שנים מתחילת מסעו הגיע להודו, שם שהה ארבע שנים במהלכן הדפיס בעיר [[צ'נאי|מדרס]] קיצור מספר תיעוד מסעותיו בשפה האנגלית. בשנת [[1939]] מצא [[אברהם יערי]] את הספר ויחד עם ד"ר ולטר יחיאל פישל הדפיסו חלקים ממנו בתרגום לעברית, השפה המקורית בה נכתב הספר.
רבי דוד דבית הלל, [[יהדות ליטא|יהודי ליטאי]], מצאצאי רבי הלל ב"ר נפתלי הרץ בעל ספר "בית הלל" (דירהנפורט תנ"א 1691) על ה[[שולחן ערוך]], [[עלייה לארץ ישראל|עלה]] מ[[וילנה|ווילנה]] לארץ ישראל בשנת [[1815]] כחלק מ[[עליית תלמידי הגר"א]], והתיישב ב[[צפת]].
 
ב-[[1824]] יצא למסע ברחבי [[ארץ ישראל]] ולאחר מכן פנה מזרחה דרך [[סוריה]], [[כורדיסטאן]], [[ארם נהריים]], [[המפרץ הפרסי]] ו[[הודו]]. כעבור 5 שנים מתחילת מסעו הגיע להודו, שם שהה ארבע שנים במהלכן הדפיס בעיר [[צ'נאי|מדרס]] קיצור מספר תיעוד מסעותיו בשפה האנגלית. לאחר מכן חזר לארץ ישראל דרך [[מצרים]]. ב-[[1838]] שהה בירושלים וסייע לנוסע [[אדוארד רובינסון]]. ב-[[1940]] נשלח ל[[קושטא]] כדי לסייע בשחרור היהודים ב[[עלילת דמשק]]. ב-[[1845]] הגיע פעם נוספת להודו, וב[[שבט]] [[תר"ו]] ([[1946]]) נפטר.
 
==זכרונותיו==
בשנת [[1939]] מצא [[אברהם יערי]] את הספר ויחד עם ד"ר ולטר יחיאל פישל הדפיסו חלקים ממנו בתרגום לעברית, השפה המקורית בה נכתב הספר. פרק נוסף על המסע בהודו תורגם ב-1952 עבור הספר "בני ישראל" שהודפס על ידי [[הרבנות הראשית לישראל]].
 
בהקדמה לספר מציין המחבר שבניגוד לנוסעים אחרים ששהו בכל מקום זמן קצר בלבד, הוא נהג לשהות בכל מקום בו ביקר זמן ממושך, עובדה שאיפשרה לו לעמוד על מצבם של בני המקום ועל אופיים ומנהגיהם: {{ציטוט|תוכן="ודאי יתמה קהל הקוראים למספר התושבים שאני מציין, שאינו מתאים למספרים שבפי שאר הנוסעים. על כך אני משיב, ששאר הנוסעים לא ידעו כמוני את התושבים ואת לשונותיהם. הללו נסעו כאנשים גדולים ולא שהו זמן מרובה במקום אחד, ולפיכך לא יכלו כלל להכיר את כל מעמדות העם כדי לעמוד על מספריהם ומנהגיהם, ואילו אני הכרתי היטב את כל. מעמדות העם ואת לשונותיהם, וישבתי במקום אחד חמשה-עשר יום לפחות, ויש ששהיתי מחודש ועד שנה".}}
 
בתיאור מסעותיו מתאר דוד דבית הלל את מה שראה בעיניו, שמועות ומסורות שונות ששמע, את מספר הנפשות בכל מקום, את מנהגי הקהילות היהודיות ואת יחסן עם שכניהן. נושא נוסף המופיע בספרו הוא החיפוש אחר מקום הימצאם של [[עשרת השבטים]] ועדויות על גורלם, נושא בו התעסקו אנשים נוספים בני אותה תקופה. עדויותיו משמשות מקור חשוב לחקר היישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות המזרח במאה ה-19. תיאוריו הם התיאורים היחידים של נוסע יהודי ברבע הראשון של המאה ה-19, וחשיבותם גם במניין המדוייק של מספר היהודים בארץ ישראל באותה תקופה. לדבריו, היו בארץ 5835 משפחות של יהודים, שהם כ-27,000 נפשות, כאשר הריכוזים הגדולים הם בירושלים (3000) ובצפת (2000).
 
אברהם יערי תיאר את עבודתו של דוד דבית הלל:{{הערה|{{דעת|אברהם יערי|daat/kitveyet/mahanaim/haksharim-2.htm|הקשרים בין יהודי פרס וארץ ישראל}}}} {{ציטוטון|יש באופיו של ר' דוד דבית-הלל מסקרנותם העמוקה של חוקרים-נוסעים מובהקים. בעיניים פקוחות הוא מסתכל בכל מה שהוא פוגש בדרכו. הוא מדייק בדבריו ואינו מתאר בדרך כלל אלא מה שראה בעיניו, ואם יזדמן לו לספר מפי השמועה, יאמר בפירוש: דבר זה לא ראיתי אלא כך שמעתי}}.