אין ספק מוציא מידי ודאי – הבדלי גרסאות

ההלכה נידונת ב[[מסכת יבמות]]{{הערה|{{בבלי|{{יבמות|לט|א}}.}} כאשר יש שני יורשים אפשריים לאדם שמת, האחד הוא יורש וודאי - בן של המת, והשני ספק אם הוא יורש או לא. עובדה כזו מתרחשת כאשר בנו של המת נפטר בחייו, והאח [[ייבום|ייבם]] את נכסי ה[[אלמנה]] כאשר לא ידוע אם היא [[מעוברת]] או לא, ולאחר זמן נולד [[בן]] שספק אם הוא בנו של הייבם או בנו של האח המת. כאשר מתבצעת חלוקה בנכסי הסבא, מתמודד הנכד מול הבן. בעוד שהבן - הוא האח הייבם, אומר שהוא היורש היחיד, שכן הנכד הוא למעשה בנו שנולד לו לאחר הייבום, טוען הנכד שהוא בנו של האח המת, ולכן הוא יורש את הסבא [[משמוש|מכח אביו]]. במקרה כזה קובעת הגמרא, שמכיון שהייבם הוא בוודאי יורש של הסבא, ואילו הנכד הוא רק מספק יורש, אין ספק מוציא מידי וודאי, ומכיון שהייבם הוא בוודאי יורש הוא נחשב ל[[מוחזק]] בכל הנכסים, [[המוציא מחבירו עליו הראיה|עד שיביא הנכד ראיה]] שגם הוא יורש.

לעומת זאת, ה[[רשב"א]] חלוק על תוספותהתוספות, וסבור שמדובר בכלל קבוע בכל אדם שיש לו חלק וודאי בנכסים מול אחר שאין לו חלק וודאי, והוא מתרץ שלשני יש [[הפה שאסר הוא הפה שהתיר]], שמכיון שלא ידוע לנו שלראשון יש חלק בנכסים אלא על פיו של השני, יש לנו לקבל גם את אמירתו השניה - שחציה המוחלט שייך לו, וכל עוד לא נקבל חלק אחד מדבריו אין באפשרותינו לקבל את החלק השני של דבריו.