חזקת ממון – הבדלי גרסאות

חזקה זו היא מהחזקות החשובות ביותר במשפט העברי והיא מכריעה את [[חזקה דמעיקרא]] ולפי שיטת ה[[מהרש"ל]]{{הערה|ב{{בבלי|בבא מציעא|ק|א}}.}} אף את "חזקת ממון" הרגילה. לעומת זאת, ה[[מהרש"א]] וכן משמע בתוספות{{הערה|שם.}} משמע ש"חזקת ממון" אלימה יותר מחזקת מרא קמא, כלומר כאשר אדם [[המוציא מחבירו עליו הראיה|מוחזק בחפץ]], לא תכריע חזקת מרא קמא.

 

אחד מהאופנים בהם החזקה מהווה עדיפות במקרה של ספק, הוא כאשר הספק הוא על חפץ מסוים, במקרה כזה מהווה אחיזתו של התופס בממון '''ראיה''' כי הממון הוא שלו, מכיון שאדם שאינו מוחזק ל[[גנב]] אין עלינו לחשוד אותו שגנב את החפץ, ומן הסתם החפץ הגיע לידו בהיתר, כל זמן שלא הוברר אחרת. כלל זה תקף רק בחפץ שאין כל הסתברות הגיונית אחרת להגעת החפץ לידו, אך חפץ שהדרך היא להשאיל אותו או להשכיר אותו, אין החזקתו מורה על בעלות, ולכן חפץ כזה אינו מקנה עדיפות למי שזה בחזקתו. גם בהמות וחיות שדרכן להסתובב בעיר בחופשיות ונכנסות מעצמן למקומות שאינן שלהם, החזקתן אינו מהוה הוכחה כי החפץ הוא של המחזיק, ולכן אין לו כל עדיפות.