וילהלם מאר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Xqbot (שיחה | תרומות)
מ בוט משנה: es:Wilhelm Marr
Yonidebot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: כישלון;
שורה 7:
בשנת [[1841]] עבר ל[[ציריך]] שב[[שווייץ]] ובמהרה העמיק את פעילותו הפוליטית ואימץ עמדות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] קיצוניות, שהובילו לגירושו מ[[ציריך]] ל[[לוזאן]] ומאוחר יותר מכמה ערים בגרמניה. בשנת [[1845]] פרסם מסה תועמלנית שזכתה להדים רבים בשם "גרמניה הצעירה בשווייץ" (Das junge Deutschland in der Schweiz). בשנת [[1848]] העלה מאר את [[מחזה|מחזהו]] "מפיסטופלס", שביקר גם את השמרנים וגם את הליברלים. המחזה זכה להצלחה, שהובילה לאיסור על הצגתו ולמעצרו של מאר לפרק זמן קצר.
 
עם פרוץ מהפכת [[1848]] הצטרף מאר למהפכנים ואף התמנה לאחד משלושת ראשי הממשלה הדמוקרטית הזמנית וב[[אוקטובר]] נבחר לבית הנבחרים של [[המבורג]]. אחרי כשלוןכישלון המהפכה ונפילת הדמוקרטיה אימץ עמדות אנטי-ליברליות מובהקות, עם תמיכה בדומיננטיות [[פרוסיה|פרוסית בגרמניה]], וביטא לראשונה עמדה עוינת ל[[אמנציפציה ליהודים]], שהאשימם באימוץ הרעיונות הליברליים והמהפכניים לתועלת זכויותיהם בלבד ובכשלוןובכישלון המהפכה.
 
אחרי כשלוןכישלון המהפכה ([[1849]]) , נבחר כציר לוועד העיר, והפך ליו"ר האגודה הדמוקרטית בהמבורג. בשנת [[1862]] איבד מאר את מקומו כציר וכיו"ר האגודה הדמוקרטית בעימות עם היהודי הליברלי גבריאל רייזר ובתגובה פרסם מתקפה עם רמיזות אנטישמיות בעיתון ב[[ברמן]] ומאוחר יותר ייסד מגזין אנטישמי בשם "המראה היהודית" בשנים שלאחר מכן נדחק מאר מן הזרם המרכזי בעיתונות ופרסם כמעט אך ורק במגזינים אנטישמיים שונים. שנה לאחר מכן ([[1875]]) הוא נישא בשלישית, ל[[סופר|סופרת]] ג'ני תרזה קורניק, אף היא ממוצא יהודי, ממנה נולד לו בן, אך הנישואים הסתיימו שנתיים מאוחר יותר ב[[גירושים]].
 
בשנת [[1879]] פרסם מאר את ספרו '''הדרך לניצחון הגרמניות על היהדות''', שבו ביטא את השקפתו האנטישמית וה[[גזענות|גזענית]] בצורה גלויה ושלמה בפעם הראשונה. כשמילותיו האחרונות של הספר הן "בא קיצה של גרמניה!". באותה שנה, הקים גם את "הליגה האנטישמית" ב[[ברלין]]. זו צברה מוניטין של אספסוף ולא זכתה לתמיכת המפלגות האנטישמיות, ודעותיו של [[היינריך טרייצ'קה]] הן שזכו למירב תשומת הלב.
שורה 16:
 
==הגותו==
מאר היה צאצא טיפוסי של ההגות הלאומנית וה"[[פולקיזם|פולקית]]" שהתפתחה במיוחד בעקבות התסכול שגרם כשלוןכישלון [[קונגרס וינה]] ביצירת מדינה מאוחדת לכל תושבי ה"פולק" (ה"עם") הגרמני. העמדה הפולקית לא דחתה לחלוטין אמנציפציה של היהודים ומיעוטים לא-גרמניים אחרים, אך תבעה מהם לוותר לחלוטין על מאפייניהם הייחודיים, לאמץ "רוח גרמנית-נוצרית" ולהיטמע באופן מלא בתוך העם הגרמני.
 
מאר פיתח את הרעיונות הללו שלב אחד הלאה ודחה את הרעיון של טמיעת היהודים בגרמניה. ב"ניצחון היהדות על הגרמניות" הוא הציג את הרעיון שהיהודים והגרמנים נטועים במאבק מתמשך שיסודו גזעי, וכי היהודים מנצחים במאבק זה. הוא טען כי האמנציפציה היהודית הנובעת מן הליברליזם הגרמני, מאפשרת ליהודים לשלוט בכספים ובכלכלה בגרמניה. יתר על כן, מאחר שבין הגזע היהודי לגזע הגרמני יש הבדל עמוק, טמיעה של היהודים אינה אפשרית. הגזעים יאלצו להלחם עד להיכחדותו של אחד הגזעים. ניצחון יהודי יביא לסופו של העם הגרמני (finis Germaniae).