הבדלים בין גרסאות בדף "לסה פר"

נוספו 4 בתים ,  לפני 10 שנים
מ
בוט החלפות: כישלון;
מ (בוט החלפות: כישלון;)
בארצות הברית, ניצב מול האגף הדמוקרטי, שתמך במדיניות לסה פר ([[ג'יימס מדיסון]], [[תומאס ג'פרסון]], ו[[אנדרו ג'קסון]] היו הנשיאים הבולטים של סיעה זו) האגף ה"ויגי" ומאוחר יותר המפלגה הרפובליקנית, שתמכו במדיניות של מכסי-מגן, עידוד לעסקים ו"שיפור פנימי" (מימון ממשלתי לחברות פרטיות לצורך הקמת מפעלים ציבוריים). בסיעה זו בלטו במיוחד [[אלכסנדר המילטון]] ואחריו [[הנרי קליי]] ו[[אברהם לינקולן]].
 
תאוריות הלסה פר שקעו במידה רבה אחרי [[מלחמת העולם הראשונה]] ובמיוחד בעקבות הכשלוןהכישלון שיוחס לשוק החופשי במניעת [[השפל הכלכלי הגדול]]. כשלוןכישלון זה, שנראה ברור לעין לבני הזמן, הוביל לאימוץ תפישות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] בחלק ממדינות המערב ולאימוץ מדיניות של [[קפיטליזם קורפורטיבי]] ו[[ג'ון מיינרד קיינס|קיינסיאניות]] גם בבריטניה ובארצות הברית. תפישות שלפיהן מדיניות לסה פר טהורה אינה מספיקה שררו גם בקרב חלק מהתומכים המובהקים של השוק החופשי, כמו [[וילהלם רופקה]].
 
כיום, יש כלכלנים והיסטוריונים הנוטים לראייה שונה של ההתרחשויות, הקרובה יותר לעמדותיו של [[בנג'מין אנדרסון]] שייחס את התפתחות המשבר הגדול דווקא למעורבות ממשלתית חזקה תחת הנשיא [[הרברט קלרק הובר]] ועוד יותר מכך תחת הנשיא [[פרנקלין דלאנו רוזוולט]] בניגוד למדיניות הלסה פר, במיוחד בהמשך והרחבה של התערבות ממשלתית קיימת, כינון מדיניות פרוגרסיבית ושינוי שיעורי הריבית. ניתוחים מפורטים ברוח זו העלו היסטוריונים וכלכלנים כמו ג'ואן הוף וילסון, ויליאם בארבר, [[מילטון פרידמן]], [[הנרי האזליט]], ו[[מורי רותבארד]] בספרו "[http://www.mises.org/rothbard/agd.pdf השפל הגדול באמריקה]".
271,876

עריכות