מערכת פולטון להנצלת קרקע-אוויר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: כישלון; |
|||
שורה 11:
בשנת [[1958]] קיבלה המערכת, שכונתה "סקייהוּק" ("וו שמיימי") את צורתה הסופית. חבילה קטנה למדי הכילה את כל ציוד הקרקע הנדרש להנצלה : רתמה עבור אדם או מטען, כבל ניילון שזור ומחוזק באורך 500 רגל (כ 160 מטר) ובלון [[הליום]] קטן שניפח בלון דמוי שק שנשא את הכבל אל-על.
על מטוס ההנצלה הותקנו שתי "קרניים" מצינורות [[פלדה]] בחרטומו, באורך 10 מטרים ובזווית של 70 מעלות ביניהן. המטוס היה אמור לטוס אל הכבל שסומן בדגל בולט בגובה 425 רגל וללכוד אותו בין ה"קרניים". כשנתפס הכבל, שוחרר בלון ההליום אוטומטית והכבל ננעל למקומו באמצעות מנגנון [[קפיץ]] טעון. הכבל עם האדם או המטען בקצהו השתלשל מאחורי המטוס ונלכד על ידי צוות המטוס מהדלת האחורית באמצעות וו ארוך דמוי האות J. כשהצוות תפס את הכבל, חובר זה האחרון לכננת במטוס שמשכה את האדם או המטען פנימה. על המטוס הותקנו גם כבלים מקצות ה"קרניים" לקצות הכנפיים, על מנת להגן על המדחפים במקרה של
הנסיונות הראשונים במערכת המבצעית נעשו על בובות דמויות אדם בהן הותקנו מכשירי מדידה. לאחר מכן נוסתה המערכת על [[חזיר]], שמערכת העצבים שלו דומה לשל אדם. כשהורם החזיר מהאדמה הוא החל להסתחרר במהירות 125 מייל לשעה ונאסף למטוס כשהוא מסוחרר לחלוטין. לכשהתאושש, תקף החזיר את אנשי הצוות.
| |||