תולדות מלחמת העצמאות (ספר) – הבדלי גרסאות

התקופה הנסקרת בכרך זה היא: מיום 15 בינואר 1948, כאשר הטייס [[עזר ויצמן]], יחד עם ארבע טייסים אחרים, הטיל אספקה לגוש עציון ועד ליום 1 באפריל 1948 כאשר חיילים בריטים ירו לעבר בתי היהודים ב[[הרובע היהודי|רובע היהודי]] ב[[העיר העתיקה|עיר העתיקה]] של ירושלים. במשך כל התקופה נמשכת "מלחמת הדרכים" לירושלים וליישובי הדרום בעיר. מפורטת המערכה על [[טירת צבי]] שסיכומה היה "הרושם על הסביבה, גם על היהודים וגם על הערבים - כביר". לתקופה זו כוללים מפתחות הספר: 800 שמות אישים, 500 שמות מקומות, 900 נושאים ו-1,100 מקורות מידע.

 

 

הפרק השני מתמקד בנושא הספר: "הפלישה הראשונה". מדינות ערב לא יכולות לפלוש לארץ כל עוד ה[[בריטניה|בריטים]] מצויים בה. הכוח היחידי שהיה ברשות ערביי ארץ ישראל היה ה[[שבאב]] - צעירים שלא התמסדו מבחינה כלכלית, מגיל 16 עד 40. מבצעי הגיוס נכשלו. שרות הידיעות של ההגנה השיג כי כנופיות לא גדולות חדרו לארץ ומאות מתאמנים בבסיסי צבא ההצלה בסוריה. האימון כלל גם ירי מ[[תותח|תותחים]]. פאוזי קאוקג'י בדק האם הערבים המקומיים מסוגלים לספק מזון לצבא של 20,000 חיילים. היעד של צבא ההצלה היה "להשאיר את מעמדה הסופי של ארץ ישראל פתוח למשחקי הכוחות של הבין-ערבי". ב-28 בינואר דיווח הש"י כי חדרו לארץ 1,200 לוחמים מצבא ההצלה. בן-גוריון אינו מזלזל בהם וטוען שאלו חטיבות צבאיות. עדכון הנתונים העלה את אומדן הלוחמים ל-17,000.