הטרגדיה של 9 באפריל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט מוסיף: it:Massacro di Tbilisi |
מ בוט החלפות: {{הערות שוליים}}; הסרת רווח מיותר; |
||
שורה 14:
בערב [[8 באפריל]] [[1989]] ציווה קולונל-גנרל [[איגור רודיונוב]], מפקד [[המחוז הצבאי של עבר הקווקז]], על חייליו להתחיל לזוז. רגע לפני ההתקפה של הכוחות הסובייטים, פנה [[הפטריארך של כל גאורגיה]], [[איליה השני]], למפגינים וביקש מהם לפנות את שדרות רוסתוולי וסביבת מבנה הממשל כיוון שהטנקים הסובייטים שהגיעו במהלך היום מהווים סכנה לחייהם. המפגינים סירבו להתפזר על אף דברי הפטריארך. יחידות של המשטרה הגאורגית המקומית (мили́ция, מיליציה), פורקו מנישקם לפני המבצע.
ב-[[9 באפריל]], בשעה 3:45 לפנות בוקר, הקיפו את אזור ההפגנות, טנקים וחיילים סובייטים, תחת הנהגת [[גנרל]] [[אלכסנדר לבד]]. החיילים הסובייטים נצטוו לפזר את המפגינים ולנקות את הרחוב מהמפגינים בכל דרך שתידרש
הפלוגה הסובייטית, חמושה באלות ואתי מתכת קטנים, התקדמה לעבר המפגינים כשהם מכתרים אותם מכל עבר כשהם מותירים פתח צר בלבד לנסיגה. במהלך התקדמותם החלו החיילים לתקוף את המפגינים עם אתי המתכת הצבאיים וגרמו לפציעות קלות עד קשות
עשרים איש אשר רובן היו נערות צעירות ונשים נהרגו בהרעלת הגז, מעל ל-4,000 איש נפצעו. הפצועים, יחד עם כל המפגינים, ספגו מכות אלימות והכאה מהאתים שבידי השוטרים <ref>רוג'ר רוסן וג'פרי ג'אי (1999), '''[http://books.google.com/books?id=ZRuxAQAACAAJ גאורגיה: המדינה הנפלאה של הקווקז]''', עמ' 89, ISBN 962-217-502-3, {{אנגלית}}</ref>. השוטרים, שלא היו חמושים, ניסו לפנות את קבוצת המפגינים אחוזת הבהלה, אולם, קלטת וידאו שצילמו עיתונאים אופוזיציוניים בחשאי, מעידה כי החיילים לא אפשרו לרופאים ולכוחות החירום לעזור לפצועים. התמונות מראות כי גם האמבולנסים הותקפו בידי החיילים <ref>מתיאס פלקמנס (2006), [http://books.google.com/books?id=BLFiAAAACAAJ '''להגן על הגבול''': זהות, דת וחדשנות ברפובליקה של גאורגיה], עמ' 127-139, ISBN 0-8014-4440-3, {{אנגלית}}</ref>. תמונת איש צעיר המכה את הטנק במקל הפכה לסמל לתנועה הגאורגית האנטי-סובייטית
ב-[[10 באפריל]] פרסמה ההנהגה הסובייטית הצהרה המאשימה את מפירי הסדר בתסיסה ובסכנה לביטחונה של ה[[גאורגיה הסובייטית|רפובליקה]]. ביום למחרת הראתה הטלוויזיה הגאורגית את גופותיהן של 19 הנשים שנהרגו באלימות, כשהיא מציגה את הברוטליות יוצאת הדופן שבה נקטו החיילים הסובייטים. את פניהן של הקורבנות קשה היה לזהות. ההנהגה הסובייטית האשימה כמו כן את המפגינים בהרג הקורבנות בכך שבמנוסתם רמסו אחד את השני בנסיונם לברוח מהחיילים הרוסים
אולם, חקירת הוועדה הפרלמנטרית לאירועי 9 באפריל 1989 שהחלה על ידי [[אנטולי סובצ'ק]], חבר [[קונגרס הסובייטים|קונגרס נציגי העם]]
== אחרית דבר ==
ב-[[10 באפריל]], כמחאה על נקיטת הצעדים, פתחו תושבי [[טביליסי]] ויתר גאורגיה בשביתה והוכרזו 40 ימי אבל. אזרחי גאורגיה הביאו כמויות גדולות של זרי פרחים למקום בו התרחשו האירועים, והוכרז על [[מצב חירום]] במדינה, אולם למרות זאת המשיכו ההפגנות.
ממשלת גאורגיה הסובייטית התפטרה כתוצאה מהאירוע. [[מוסקבה]] טענה כי המפגינים בהפגנה הבלתי חוקית היו הראשונים שתקפו את החיילים והחיילים נאלצו להתגונן מפניהם. ב[[קונגרס הסובייטים]] הראשון
== מורשת ==
שורה 38:
== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}
== קישורים חיצוניים ==
|