רציחות נוסח אוקספורד – הבדלי גרסאות

מרטיןה[[מספר הוא(ספרות)|מְסַפֵּר]], צעיר בן 22, בעל תואר ראשון ב[[מתמטיקה]], המגיעהגיע לאוקספורדבקיץ [[1993]] מ[[ארגנטינה]] לאוקספורד, לשם לימודים מתקדמים ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], בהנחייתה של אמילי ברונסון. בעצת המנחה שלו הוא שוכר חדר בביתה של גברת איגלטון, ישישה חולנית, שבמהלך [[מלחמת העולם השנייה]] סייעה ל[[אלן טיורינג]] בפענוח צופן ה"[[אניגמה]]". בדירה מתגוררת גם בֶּת, נכדתה המרירה של גברת איגלטון, העוסקת בנגינה ב[[צ'לו]] ב[[תזמורת קאמרית]] מקומית.

אחר הצהריים ניגש מרטיןהמְסַפֵּר למסור לגברת איגלטון את שכר הדירה, ובאותו זמן מגיע לשם ארתור סלדום, [[לוגיקן]] דגול, שספרו האחרון עוסק ב[[סדרה לוגית|סדרות לוגיות]]. השניים נכנסים יחד לבית, ומוצאים בו את גופתה של גברת איגלטון, שנרצחה בחניקה בכרית בעת ששיחקה "[[שבץ נא]]" לבדה. פגיעה באפה במהלך הרצח גרמה לדם על פניה ועל הכרית. השניים מזעיקים את המשטרה.

בחקירתם מספר סלדום לחוקר, פקד פיטרסן, כי הגיע לדירה בעקבות פתק שקיבל ובו כתובתה של גברת איגלטון, השעה שלוש אחר הצהריים והמילים "הראשון בסדרה". על הפתק צויר [[מעגל]]. כיוון שסלדום כלל בספרו על סדרות לוגיות פרק העוסק בפשעים סדרתיים, הוא משער שזו דרך של הרוצח להתגרות בו. על ציור המעגל אומר סלדום: "זו דרך מחוכמת לפתוח סדרה: להציב במקום הראשון סמל בעל אי-היקבעות מְרבית, כך שאנחנו מגששים באפלה לגבי ההמשך האפשרי". מרטיןהמְסַפֵּר וסלדום משוחחים עד כמה קל היה להציג את הרצח כמוות טבעי, בהתחשב במחלתה הסופנית של גברת איגלטון, לוּ רק נזהר הרוצח מלחבול בפניה בעת הרצח. סלדום מכנה פשעים מסוג זה "פשעים לא נתפסים".{{הערה|ביטוי שהוא שמו המקורי של הספר, Crímenes imperceptibles.}} העיתון המקומי רומז שבֶּת חשודה ברצח.

בשיחה עם המנחה שלו נודע למרטיןלמְסַפֵּר שהוריה של בֶּת ואשתו של סלדום נהרגו בתאונת דרכים שבה היה סלדום הניצול היחיד. מרטיןהמְסַפֵּר חוזר לתחביבו הישן, [[טניס]], ובמסגרת זו קושר קשר רומנטי עם לורנה, [[אח (מקצוע)|אחות]] אירית יפהפייה, חובבת ספרי[[רומן מתחבלשי|רומנים בלשיים]], העובדת בבית החולים המקומי. בביקור בבית החולים פוגש מרטיןהמְסַפֵּר איש, שהספר שהוא קורא, "מהפיתגוראים עד ישו" עורר את סקרנותו. האיש נמצא בבית החולים עם בתו הקטנה, קייטלין, הממתינה באופן נואש ל[[השתלת ריאה]], אך אינה זוכה לכך משום שקרובי הנפטרים מסרבים לתרום את איבריהם.

פקד פיטרסן, ואתו מרטיןהמְסַפֵּר וסלדום, מנסים לגלות בשני הפתקים הללו רמז לרצח הבא, וסלדום נותן לפיטרסן דף ובו תחזיתו לסמל הבא בסדרה, אך הם אינם מצליחים למנוע את הרצח הבא: בעת שהם נוכחים ב[[קונצרט]] ב[[ארמון בלנהיים]], בהשתתפותה של בֶּת, נגן ה[[משולש (כלי נגינה)|משולש]] הזקן מת. במקום נמצאו, על כסאו של סלדום, שתי פיסות נייר שנתלשו מהתוכנייה, ובהן המילים "השלישי בסדרה" ו"משולש".

סלדום מביע חשש שהנרצח הבא בסדרה יהיה ה[[מתמטיקאי]] [[אנדרו ויילס]], שצפוי להרצות ב[[אוניברסיטת קיימברידג']] על הישגו הגדול - הוכחתו ל{{ה|משפט האחרון של פרמה}}. סלדום ומתמטיקאים נוספים נוסעים באוטובוס ל[[אוניברסיטת קיימברידג']] כדי לשמוע את ההרצאה, ואילו מרטיןהמְסַפֵּר נשאר באוקספורד עם לורנה. לורנה מוזעקת לבית החולים בעקבות [[תאונת דרכים]] רבת נפגעים של אוטובוס שהיה בדרכו מקיימברידג' לאוקספורד, ומרטיןוהמְסַפֵּר חושש שזה היה האוטובוס של המתמטיקאים, אך מצפייה בטלוויזיה מתברר לו שהיה זה אוטובוס של תלמידים הלוקים ב[[תסמונת דאון]]. עשרת התלמידים נספו בתאונה. נהג האוטובוס, שאותו זיהה מרטיןהמְסַפֵּר כאביה של קייטלין, נספה גם הוא, אף שקפץ מהאוטובוס ברגע האחרון. מאחד התלמידים שנספו נלקחה [[ריאה]] שהושתלה בקייטלין.

פקד פיטרסן מספר למרטיןלמְסַפֵּר ולסלדום שהפעם הגיעה הודעה לפני התאונה: "הרביעי בסדרה הוא ה[[טטרקטיס]]. עשר נקודות במשולש העיוור". מהאירועים הוא מבין שאביה של קייטלין הוא הרוצח הסדרתי, שעשה את מעשהו לאחר שנואש מלהשיג בדרך אחרת ריאה לבתו הגוועת. על בסיס ראייה זו, פיטרסן מספק פרשנות הולמת גם לשלושת מעשי הרצח הראשונים.

בשלב זה נוצר רושם שכל הרציחות באו על פתרונן, אך מרטיןהמְסַפֵּר ממשיך להרהר באירועים, ומגיע לפרשנות שונה לחלוטין. את פרשנותו החדשה הוא מציג לסלדום, המאשר פרשנות זו, תוך שהוא מוסיף מניע סמוי.