משכון (משפט עברי) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 2:
'''משכון''' הוא חפץ הניתן כ[[ערבות (הלכה)|ערבות]] שהלוואה תשולם בזמנה על ידי הלווה.
==משכון בשווי ההלוואה==
ההלכה קובעת כי חוב שיש עליו משכןמשכון, אין ה[[שמיטה]] משמטת אותו למרות שלא נכתב עליו [[פרוזבול]], וזאת מכיון שהחוב נחשב כבר כגבוי. ב[[משנה]]{{הערה|{{בבלי|שבועות|מד|ב}}.}} מוצגת מחלוקת בנושא, [[רבן שמעון בן גמליאל]] סבור, כי כאשר המשכון שווה רק כשווי חלק מהחוב, אין השמיטה משמטת את החוב, ואילו [[רבי יהודה הנשיא]] סבור כי במקרה כזה השמיטה משמטת את החוב.
 
ב[[משנה]]{{הערה|{{בבלי|שבועות|מד|ב}}.}} מוצגת מחלוקת בנושא, [[רבן שמעון בן גמליאל]] סבור, כי כאשר המשכון שווה רק כשווי חלק מהחוב, אין השמיטה משמטת את החוב, ואילו [[רבי יהודה הנשיא]] סבור כי במקרה כזה השמיטה משמטת את החוב.
הגמרא דנה במה נחלקו רשב"ג ורבי יהודה הנשיא. הגמרא{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|מח|א}}.}} מציעה כאפשרות פשוטה, כי הם נחלקים בנוגע לחלק השני של החוב, עליו אין משכון, שכן ברור שהחלק עליו יש משכון ביד המלווה, אין השמיטה משמטתו, שכן המשכון נלקח לגבות את החוב, ומכיון שהחוב כבר גבוי אין השמיטה משמטתו. אך הגמרא דוחה, ואומרת כי יתכן שהמחלוקת היא על כל החוב, שכן רבי יהודה הנשיא סבור שכאשר המשכון אינו שווה כשווי כל החוב, מוכח שהוא נלקח רק לזכרון דברים, כלומר כדי שהלווה יזכור לשלם את ההלוואה או כדי להוכיח כי התקיימה הלוואה, אבל לא כדי לגבות אותו.
 
הגמרא דנה במה נחלקו רשב"ג ורבי יהודה הנשיא. הגמרא{{הערה|{{בבלי|בבא מציעא|מח|א}}.}} מציעה כאפשרות פשוטה, כי הם נחלקים בנוגע לחלק השני של החוב, עליו אין משכון, שכן ברור שהחלק עליו יש משכון ביד המלווה, אין השמיטה משמטתו, שכן המשכון נלקח לגבות את החוב, ומכיון שהחוב כבר גבוי אין השמיטה משמטתו. אך הגמרא דוחה, ואומרת כי יתכן שהמחלוקת היא על כל החוב, שכן רבי יהודה הנשיא סבור שכאשר המשכון אינו שווה כשווי כל החוב, מוכח שהוא נלקח רק לזכרון דברים, כלומר כדי שהלווה יזכור לשלם את ההלוואה או כדי להוכיח כי התקיימה הלוואה, אבל לא כדי לגבות אותו.
==שלא בשעת הלוואתו==
למשכון הניתן שלא בשעת ההלוואה, משמעות גדולה, שכן בכך הוכח שהוא ניתן כדי לגבות את ההלוואה. על כך אומר [[רבי יצחק]] כי המלווה קונה את המשכון והוא נחשב במידה מסוימת שלו, שכן מוכח מהפסוק האומר כי יש להשיב את המשכון ללווה בשעות בהם הוא נצרך לו, {{ציטוטון|ולך תהיה צדקה}}, מכיון שהתורה קוראת להענקת המשכון "[[צדקה]]", מוכח שהמשכון שייך למלווה, שאם לא כן, אין הדבר נחשב לצדקה.
==השתמשות במשכון==
אסור למלווה להשתמש במשכון, גם אם הוא קנוי לו, שכן הדבר נחשב ל[[ריבית]], שכן בכך הוא נהנה יותר מדמי ההלוואה. אך מותר לסכם, שהמלווה ישתמש במשכון, ויקזז את שווי ה[[שכירות]] על המשכון מדמי ההלוואה.
 
אסורבמקרה למלווה להשתמש במשכוןכזה, גםנחלקו אםחכמי הואהמשנה{{הערה|לפי קנוימסקנת לו,הגמרא שכןב{{בבלי|בבא הדבר נחשב ל[[ריבית]], שכן בכך הוא נהנה יותר מדמי ההלוואהמציעא|פב|ב}}. אך מותר לסכם, שהמלווה ישתמש במשכון, ויקזז את שווי ה[[שכירות]] על המשכון מדמי ההלוואה. במקרה כזה, נחלקו חכמי המשנה}}, אם אחיזת המשכון נחשבת כמצווה, ואם כן המלווה פטור מלתת צדקה לעני כאשר הוא עוסק בשמירת המשכון מדין [[העוסק במצווה פטור מהמצווה]], ולפי זה נשאלת גם השאלה אם הוא נקרא שומר שכר - שכן הוא מרויח את אותה [[פרוטה]], או שומר חינם - אם אינו מרויח אותו פרוטה, לפי דיעה אחת הוא נקרא שומר שכר, שכן אחיזת המשכון נחשבת למצווה, למרות שהוא משתמש במשכון, שכן אילולי המשכון לא היה מלווהו, ולכן הוא פטור מלתת פרוטה לעני, ולפי דיעה אחרת הוא שומר חינם, שכן הוא אוחז את המשכון להנאתו, וכיון שכן אין הדבר נחשב כמצווה.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}