המוציא מחברו עליו הראיה – הבדלי גרסאות

הכלל, "המוציא מחברו - עליו הראיה" הוא מכללי היסוד במשפט העברי, ונקרא "כלל גדול בדין".{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|מו|א}}}} הדין הוא בעל תוקף מ[[דאורייתא]], ונלמד ממספר מקומות:

{{ציטוט|תוכן="ושפטתם צדק"{{הערה|{{תנ"ך|דברים|א|טז}}}}: צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות. זה עוטף בטליתו - זה אמור שלי היא וזה אומר שלי היא? וזה חורש בפרתו וזה אומר שלי היא? וזה יושב בתוך ביתו וזה אומר שלי הוא? זה מחזיק בשדהו וזה אומר שלי הוא? לכך נאמר "ושפטתם צדק" - צדיק בצדקו תובע ומביא ראיות|מקור=[[ספרי]] [[פרשת דברים|דברים]], טז}}

מחלוקת מפורסמת על כלל זה נמצאת במשנה הפותחת את [[מסכת בבא מציעא]], שבה, לפי דעת [[סומכוס]]: {{הדגשה|[[שניים אוחזין בטלית]]... זה אומר כולה שלי, וזה אומר כולה שלי, זה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, וזה יישבע שאין לו בה פחות מחצייה, ו[[יחלוקו]]|בבא מציעא, א, א}}, סומכוס הרחיב את דעתו אף למקרים שונים, ונחלקו [[אמוראים]] בגמרא באיזה מקרה יודה אף סומכוס שהמוציא מחברו עליו הראיה. להלכה, חבריו של סומכוס חלקו עליו{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|לה|ב}}}} ונפסק, לדעת רוב ה[[ראשונים]], שרק במקרה בו לא ניתן לברר למי שייך החפץ מלכתחילה, כגון המקרה המובא במשנה - יחלוקו{{הערה|{{רמב"ם|משפטים|טוען ונטען|ט|ז}}; {{שולחן ערוך|חושן משפט|קלח|א}}}}.