גוסטב וגנר – הבדלי גרסאות

גם בגלל ניסיונו זה, מונה וגנר בשנת [[1942]] לסגנו של [[פרנץ שטנגל]] במחנה ההשמדה [[סוביבור]]. במסגרת תפקידו הוא עמד על הרמפה ברציף הרכבת וקבע מי מהבאים דינו לעבודה ומי למוות. בין האסירים הוא נחשב סדיסט ונהג להכות אסירים יהודים עד שנפחו את נשמתם. אחד הניצולים טען כי וגנר לעולם לא היה אוכל צהריים מבלי שמישהו נהרג קודם. היה ידוע גם תחת השמות "החיה" "התליין של סוביבור", "הקצב" ו"חיוך של מלאך המוות". במחנה זה הומתו בגז מעל ל-250,000 איש במהלך [[מבצע ריינהארד]]. עבור עבודתו בסוביבור, העניק לו [[היינריך הימלר]] את [[צלב הברזל]] ותיאר אותו כאחד מהראויים ביותר בקרב אנשי הביצוע של מבצע ריינהארד. לאחר [[סוביבור#נסיונות מרידה וחיי המחתרת במחנה|המרד בסוביבור]] באוקטובר [[1943]] הוא הורה לסגור את המחנה ונשלח ל[[איטליה]].

 

 

וגנר נתגלה לבסוף בברזיל ב-[[30 במאי]] [[1978]] הודות למאמציו של צייד הנאצים [[שמעון ויזנטל]]. לאחר שהביא לתפיסתו של שטנגל, ראה ויזנטל ראיון שהעניק שטנגל ממקום כלאו, בו אמר שסגנו וגנר מתגורר בברזיל. על מנת למצוא אותו הפיץ ויזנטל לעיתונים תמונה מפוברקת של וגנר וטען שזוהי תמונה מעודכנת מ[[סאן פאולו]] שם הוא מסתתר, על מנת שהוא ייבהל ויסגיר את עצמו וכך באמת קרה. וגנר הסגיר את עצמו, נעצר ובקשות ההסגרה מ[[ישראל]], אוסטריה ופולין נדחו על ידי היועץ המשפטי של ברזיל. ביוני [[1979]] דחה בית המשפט העליון בברזיל את בקשת ההסגרה של [[גרמניה המערבית]] בנימוק טכני והוא שוחרר לביתו.