כתובת הליודורוס – הבדלי גרסאות

הכתובת, משנת [[178 לפנה"ס]] מורכבת משלושה מכתבים כאשר המכתב בתחתית הכתובת הוא המוקדם והעליון הוא המאוחר. מכתבו של המלך, שממנו נותר רק הפתיח, הוא התחתון והמוקדם, והשניים שמעליו, של [[הליודורוס]], המשנה למלך, ושל דריומנס, הכפוף למשנה, נכתבו אחריו בחודש [[אוגוסט]] בהפרש של ימים ספורים זה מזה.<br />

במכתבו הממוען למשנה המלך [[הליודורוס]], "הממונה על העניינים", מודיעשל המלך [[סלווקוס הרביעי]], אביו של [[אנטיוכוס הרביעי]], הממוען למשנה המלך הליודורוס, "הממונה על העניינים", הוא מודיע על מינוי אולימפיאדורוסאולימפיודורוס, חבר ילדות של המלך, כ"אחראי על המקדשים" במחוז החדש "קוילה-סוריה ופויניקיה". מחוז זה כלל בתוכו את ארץ ישראל, שנשלטה באותם ימים על-ידי המלכים [[הממלכה הסלאוקית|היוונים-סֶלֶווקים]], יורשי [[אלכסנדר הגדול]]. הכתובת מעידה בבירור על רצונו של המלך להתערב בענייני הדת באזור על ידי מינויו של אולימפיודורוס לכוהן הגדול של המחוז, ובעקיפין להניח ידיו על אוצרות מקדשי המחוז כחלק ממאמציו לעמוד בתשלום החובות שלו לרומא, כשהתשלום הקרוב אמור להפרע בשנת [[177 לפנה"ס]], שנה לאחר המינוי.<br />

בשונה מעדות המימצא הארכיאולוגי[[אפיגרפיה|האפיגרפי]], על פיו ניתן היה להניח שאולימפיודורוס הוא שהתעמת עם היהודים, ולמעשה הפך את הכוהן הגדול לכפוף לאל פגאני, הרי הליודורוס הוא האדם המוזכר ב[[ספר מכבים ב']], פרק ג', כשליח המלך סלווקוס להחרים כספים מאוצר [[בית-המקדש]] ב[[ירושלים]] שהוכה קשות כתוצאה מהתערבות אלוהית, ורק בזכות התערבותו של ה[[כוהן גדול|כוהן הגדול]] [[חוניו השלישי]], ניצלו חייו. לדעת החוקר ד"ר דב גרא הסיפור המופיע ב[[ספר מכבים ב']] מעיד ככל הנראה על ויכוח שהיה בין פקידי המלך לנציגי היהודים, וכי הפשרה שאליה הגיעו נתפסה בעיני מחבר ספר מכבים ב' כניצחון יהודי. שלוש שנים לאחר מכן נרצח סלווקוס הרביעי ובנו [[אנטיוכוס הרביעי]] ירש אותו. זהו השליט, שלפי [[ספר מכבים]] רדף אחר היהודים ובהשראתו חולל בית המקדש, דבר שהוביל ל[[מרד החשמונאים]].