אהבה אפלטונית – הבדלי גרסאות

הביטוי אהבה אפלטונית ([[לטינית]]: amor platonicus) [[תחדיש|נטבע]] ב[[המאה ה-15|מאה ה-15]] על ידי המלומד [[מרסיליו פיצ'ינו]] בן [[פירנצה]] כשם נרדף ל"אהבה סוקרטית" (לטינית: amor socraticus). שני הביטויים מכוונים לחיבה לפי אישיותו וחוכמתו של אדם ולא לתכונותיו הפיזיות. הביטוי מתייחס לקשר החיבה המיוחד בין שני גברים, אותו הביא אפלטון לרום מעלתו בדיאלוגים האפלטוניים ואשר בא לידי ביטוי מיוחד ביחסי החיבה שבין [[סוקרטס]] לתלמידיו הצעירים ובמיוחד בין סוקרטס ל[[אלקיביאדס]]. סוקרטס המורה המבוגר, שאהב מאוד נערים יפים, השאיר רושם עז על אלקיביאדס הצעיר שהעיד על עצמו ב"[[המשתה]]" כי "סוקרטס הוא האדם היחיד שאני מתבייש בפניו" - . הפילוסוף נראה לאלקיביאדס הצעיר {{ציטוט|תוכן=אלוהי ועשוי זהב ויפה ונפלא כל כך, שראיתי חובה לעצמי למלא מיד כל בקשה שיבקש סוקרטס וכיון שדימיתי בנפשי שהוא מחזר אחר חן- נעורי ראיתי בכך מציאה ומזל נפלא.|מקור=אפלטון, המשתה, תרגום- י"ג ליבס|מרכאות=כן}}

סוקרטס לא מתפתה וממשיך לכוון את תלמידו למחשבה פילוסופית טהורה. בסופו של דבר, לאחר שרמזים ודיבור מפורש לא עוזרים, נכנס אלקיביאדס למיטתו של סוקרטס {{ציטוט|תוכן=נכנסתי תחת מעילו, שמתי שתי ידי מסביב לאותו איש מופלא וכך שכבתי כל שעות הלילה... אבל, בחיי האלים לא אירע דבר ולאחר שישנתי עם סוקרטס קמתי כאילו ישנתי עם אב או אח בוגר.|מקור=שם|מרכאות=כן}}