דיני שומרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קט' |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 22:
*החפץ "נאנס" - החפץ נפגע במקרה שלא בשליטת השומר, כגון שבעל החיים שניתן לשמירה מת מיתה טבעית ("מתה כדרכה"), או שהחפץ שניתן לשמירה נשבר, ללא כל פשע מצד השומר (כגון שנפגעה הבהמה מברק). במקרה זה שומר חינם, שומר שכר ושוכר נשבעים שלא פשעו, והם אינם משלמים.
*החפץ "נאנס" וגם "בעליו עמו" (בעל החפץ נכח במקום) - כל השומרים פטורים, וגם השואל במקרה בו הבעלים עבד עבור השואל בזמן ההשאלה (כגון אם בעל השור עבד עבור השואל בזמן שמסר לידיו את השור).
==שומר שמסר לשומר==
חכמי הגמרא{{הערה|{{בבלי|בבא קמא|יא|ב}}, הדיעה השלישית מוזכרת רק ב{{בבלי|בבא מציעא|לג|א.}}..}}נחלקו האם מותר לשומר, למסור לשומר אחר את החפץ שנמסר לו. לפי דיעה אחת, הדבר מותר והוגן שכן בכך הוא מקיים את שמירתו, שכן הוא מוסר את החפץ לאדם בן דעת ואחראי, ולכן גם אם הוא היה [[שומר שכר]] ואילו השומר השני היה [[שומר חינם]], ובהנחה ששומר חינם מבצע שמירה פחותה יותר מזו של שומר שכר מכיון שהאחריות המוטל עליו קטנה יותר, גם אז הוא פטור. הסבר אחר המוזכר בראשונים, הוא "אוקימנא גברא בחריקאי", כלומר יש כח לשומר הראשון להעמיד את שומר השני במקומו, כך שהשומר הראשון מסתלק לחלוטין מחיוב השמירה. ההסבר הוא שששמירתו של הראשון נמסרה כליל לשני, ולא ששניהם שומרים.
לפי דיעה אחרת, הדבר אסור, שכן כאשר אדם מפקיד בהמה אצל שומר, הוא מוסר זאת אצלו בהנחה שאם יארע לחפץ דבר כל שהוא, הוא יחייב את השומר [[שבועה]], ואז, לפי היכרותו עם השומר ומהימנותו, הוא יודע שאם הבהמה אכן נאנסה בפשיעתו, הוא לא ישבע לשקר, ויקבל חזרה את התשלומים. אבל אדם אחר לא נאמן לו בשבועה, ולכן אין רשות ביד השומר למסור את הדבר לאדם אחר. דין זה הוא גם אם השמירה השניה מעולה יותר, שכן הראשון היה רק שומר חינם והשני הוא שומר שכר, שהאחריות המוטל עליו גדולה יותר, שכן הוא חייב לשלם גם במקרה של [[גניבה]] או [[אבידה]] ולא רק במקרה של אונס.
::לפי דיעה זו, שכמותה פוסק ה[רמב"ם]]{{רמב"ם|שכירות|א|ד}}, אם מדובר באדם שהמפקיד רגיל להפקיד אצלו, מותר לשומר למסור לו את החפץ שניתן לשמירה, אם כי בתנאי שהשמירה השניה אינה פחותה יותר מהראשונה, כדוגמת שומר שכר המעביר את החפץ לשומר חינם. רבי [[חיים סולובייצ'יק]] מסביר, שהעברת השמירה לאדם אחר מועילה מטעם שיש כח לשומר הראשון להעמיד את שומר השני במקומו, כך שהשומר הראשון מסתלק לחלוטין מחיוב השמירה. וזאת הוא דווקא אם האדם השני שהוא מעמיד במקומו הוא כדוגמת השומר הראשון, אך אם הוא אינו מבצע את אותה השמירה שהיתה מוטלת על האדם הראשון, לא נפטר הראשון משמירתו בכך, והעברת החפץ לאדם השני נחשבת כפשיעה.
דיעה שלישית, אוסרת למסור את החפץ לשומר אחר, אבל מטעם שונה, בהנחה שאדם אינו מסכים שיעבירו את חפציו לאדם אחר. הגמרא מתבטאת "אין רצוני שיהיה פקדוני ביד אחר". ולכן, העברת החפץ לאדם אחר שנעשית בניגוד להסכמת הראשון נחשבת לפשיעה בחפץ ואי קיום חיוב השמירה, דבר המעמיד את השומר באחריות מליאה לכל נזק שיגרם לחפץ.
==חקיקה ישראלית==
דיני השומרים במשפט העברי הועתקו לדיני השומרים במשפט הישראלי בחוק השומרים תשכ"ז-1967. הבדלי ניסוח וכללי פרשנות שונים, הביאו לתוצאות משפטיות שונות בין פסיקת בתי המשפט בישראל למשפט העברי.
==מקורות==
*[[ספר שמות]], פרק כב, פסוקים ט-יד.
שורה 33 ⟵ 41:
==לקריאה נוספת==
* [[דוד הנשקה]], '''משנה ראשונה בתלמודם של תנאים אחרונים - עיונים בדיני שומרים''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], 1997.
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:משפט עברי: דיני ממונות]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
| |||