דמוקרטיה אליטרית – הבדלי גרסאות

== היסטוריה ==

התפישה האליטירית האלטירית הופיעה לראשונה לאחר [[מלחמת העולם השנייה]] כתוצאה מפחדו של המערב הדמוקרטי מן ההמון ה[[פשיסטי]]-[[נאצי]] שהוביל לעלייתה של המפלגה הנאצית באמצעים דמוקרטים. את המונח דמוקרטיה אליטירית טבע לראשונה ג'וזף שומפטר במאמרו "תיאוריה אחרת על דמוקרטיה. במאמר, ציין שומפטר שבעה יתרונות ההופכים את התפישה האליטירית לנעלה על תפישות אחרות:

1. ההגדרה האליטרית מספקת קרטריון יעיל די הצורך להבחין בין משטרים דמוקרטים למשטרים שאינם דמוקרטים ובכך פותרת את הבעיה של התפישה קלאסית שהגדירה דמוקרטיה כמשטר הפועל לטובת העם או כלל (ישנם משטרים רבים שאינם דמוקרטים הפועלים בהתאם לרצון העם או טובת העם כגון גרמניה הנאצית).

2.מדגישה את חשיבותה של מנהיגות ואת המציאות הקיימת, שהושמט על ידי הגישה הקלאסית, המניחה שלעם יש תבונה ויוזמה. לעומת זאת, המציאות מראה שהעם אינו נוקט יוזמה והמנהיגות היא זו בעלת היוזמה והתבונה.

3.אינה מתעלמת ואף מעניקה ביטוי גם לרצונות ואינטרסים קבוצתיים שונים, למרות שהיא מדגישה את תפקידה החשוב של המנהיגות.

4.מאפשרת להבין בקלות את הדמוקרטיה כתופעה פוליטית משום שהיא מדגשיה את התחרות הפוליטית במשטר דמוקרטי בתחום אחד – הבחירות.

5.התפישה המקובלת בדמוקרטיה היא משטר בו חירותי האישית של הפרט היא מקסימלית, זוהי תפישה תמימה כי גם בדמוקרטיה תתכן פגיעה בחירות אישית. בגישה האלטירית קיימים מאפיינים דמוקרטיים למרות שהיא מדגישה את תפקידה של האליטה השלטת.

6.הפוטינצאל להשפעה פוליטית מצד העם נעוץ ביכולתו להפיל ממשלה (על ידי בחירה בממשלה אחרת ביום הבחירות), מדובר ביתרון משום הוא ממחיש גם את חשיבות התחרות הפוליטית בדמוקרטיה וגם משום שהוא מעניק לעם תפקיד מרכזי על אף הפאסיביות המיועדת לו.

7.התפישה האליטרית מדגישה את קיומם של רצונות קבוצתיים שונים ואת התחרות בין האליטות השונות, מה שהופך אותה למציאותית יותר מן הגיש הקלאסית שמדגישה את "רצון העם", מתוך ההנחה שניתן להגדיר רצון שכזה באופן ממשי. במציאות לא רצון העם הוא הקבוע כי אם רצון הרוב. עיקרון היחסיות בדמוקרטיה הנותן ייצוג אינו חיוני לדמוקרטיה אם נקבל את הטענה כי תפקידו האמיתי של העם הוא לבחור מנהיגות.