M61 וולקן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט: מתקן הפניות |
||
שורה 24:
|מחיר ליחידה=
}}
'''M61 וולקן''' הוא [[תותח גאטלינג]], לרוב שישה-[[קנה (נשק)|קני]], היורה [[
== פיתוח ==
שורה 31:
הגרמנים פיתחו תותח אוטומטי Mauser MG213C שמנגנון הטעינה שלו הוא תופי (Revolver), דבר שהראה פוטנציאל אך לא היה מספיק מאחר שקצב האש המעשי הוגבל בגלל מנגנון ההזנה ושחיקה של הקנה. הדרישות של צבא ארצות הברית לנשק כזה היו קצב גדול במיוחד של אש ואמינות חסרת פשרות.
בתגובה לדרישות אלה, החליט אגף החימוש של [[ג'נרל אלקטריק]] להחיות רעיון ישן: [[מקלע]] מסתובב רב קני (Gatling gun). התכנון המקורי של ה-Gatling gun דרש מקור כוח חיצוני שיסובב את הקנים (סיבוב ידית חיצונית בידי המפעיל), אך בעקבות הדור החדש של [[מנוע
ב-[[1946]] זכתה החברה בחוזה הפיתוח, ותחת השם "פרויקט וולקן" התחייבה החברה לפתח נשק ששה-קני המסוגל לירות בקצב של 6,000 קליעים לדקה. למרות שב[[אירופה]] הייתה נטייה לטובת קליבר 30 מ"מ הכבד יותר, צבא ארצות הברית בחר בתחמושת 20 מ"מ, מכיוון שהעדיף קצב אש ומהירות לוע יותר גבוהים. אב-הטיפוס הראשון של הוולקן, ה-T-171, נבחן בירי על הקרקע בשנת [[1949]].
שורה 57:
עד לסוף שנות השמונים, ה-M61A1 הוזן בעיקר ב[[תחמושת]] מסדרת M50, שבה פגז אופייני שקל 100 גרם ונורה ב[[מהירות לוע]] של 1,035 מטר לשנייה. הפגזים באים במספר סוגים: פגז רגיל, חודר-שריון (API), נפיץ (HEI) ופגז לאימונים.
ב-[[1988]] פותח פגז חדש, שסומן PGU-28, וכיום הוא הפגז הסטנדרטי ב[[הצי האמריקני|חיל הים האמריקאי]] (US NAVY) וב[[חיל האוויר של ארצות הברית|חיל האוויר האמריקאי]] (USAF). פגז זה תוכנן על מנת שהגרר יהיה נמוך יותר ובכך תוגדל מהירות הלוע שלו, שעולה ל-1,052 מטר לשנייה. פגז זה הוא חודר-שריון למחצה המשלב רש"ק נפיץ, שסיפק שיפור ניכר בטווח, בדיוק ובכוח של המערכת על פני פגז ה-M-56A3 הנפיץ הישן יותר. לפגז החדש יש חסרון על הפגז הישן: הוא פחות אמין ומועד יותר לתקלות מסוכנות (פיצוץ מוקדם של ראש הקרב). דו"ח של חיל האוויר האמריקני ציין שאירעו 24 מקרים של פיצוץ מוקדם (שרובם גרמו נזק רציני) במהלך 12 שנות שירותו, לעומת 2 מקרים בלבד במשך היובל ששרת פגז ה-M56 הישן. הדו"ח העריך לפי נתונים אלה שהסיכוי לכשל או מעצור בתחמושת הוא פי 80 יותר גדול מזה שמותר על פי התקן בחיל.
== ביקורת ==
למרות אמינותו הרבה וקצב האש האדיר שלו, בשנים האחרונות נמתחה ביקורת על הוולקן על כך ש"ביצועיו מוגבלים".
המאפיינים הבליסטים של פגז ה-20 מ"מ יחסית עלובים, ומתבטאים באיבוד מהיר של [[אנרגיה קינטית]], וכתוצאה מכך הדיוק והקטלניות שלו נמוכים לעומת קליעי ה 25 מ"מ וה 30 מ"מ שמועדפים על ידי חילות האוויר של [[אירופה]] ו[[רוסיה]]. מאמצים לפתח תחליף כבד יותר לוולקן נחלו עד כה הצלחה מוגבלת. [[חיל האוויר של ארצות הברית|חיל האוויר האמריקאי]] השקיע כסף רב בשנות השבעים בפיתוח תותח אוטומטי '''[[GAU-7]]''' היורה תחמושת 25 מ"מ עבור מטוס ה-[[F-15 איגל|F-15]], שמשתמש בקליעים חסרי תרמיל, אך הפרויקט נכשל וננטש לטובת הוולקן. תחליף נוסף שנוסה היה '''GAU-12 Equalizer''' שכלל 5 קנים של 25 מ"מ במקום 6 של 20 מ"מ והיה בעצם נגזרת של הוולקן. ה-GAU-12 הותקן על מטוס [[הארייר]] AV-8B Harrier II, אך למרות שכוח האש גדל (תחמושת כבדה יותר באותה מהירות לוע) הוא עדיין לא נכנס לשימוש רחב.
מספר מומחים חושבים שלמרות כוח האש הגדול שלו, חסרונו של התותח המסתובב הוא הזמן שלוקח לנשק להאיץ למהירות הסיבוב המקסימלית שלו (כחצי שנייה). כתוצאה מכך, מטח של שנייה אחת יורה רק 70-75 קליעים. מספר מומחים חושבים שאין בכך כדי ליצור יתרון על תותחים אוטומטיים תופיים דוגמת ה'''ADEN/DEFA''' 30mm (קליבר 30 מ"מ), שיצדיק את התוספת הרבה בסיבוכיות ובמשקל.
שורה 73:
<div style="float: right; width: 23em">
* [[F-104 סטארפייטר]]
* [[F-105 ת'נדרצ'יף|F-105 ת'אנדרצ'יף]]
* [[F-106A דלתא דארט]]
* [[F-4 פנטום]]
שורה 80:
</div>
<div style="float: right">
* [[F-15 איגל|F-15]] על שלל דגמיו
* [[F-16 פייטינג פלקון|F-16]] על שלל דגמיו
* [[F-14 טומקט]]
* [[F/A-18 הורנט]]
שורה 91:
{{-}}
בנוסף, קיימות גרסאות בהם הוולקן מותקן בצידי מטוסים כבדים ומשמש לירי חיפוי והגנה עצמית. גרסאות כאלה הותקנו על ה-[[AC-119]], על ה[[
בנוסף לוולקנים המותקנים ישירות על המטוס במהלך ייצורו, ישנם גם [[פוד]]י וולקן נתיקים, שניתן להתקינם על המטוס בתנאי שדה. ישנן שתי גרסאות לפודים חיצוניים של הוולקן: פוד חיצוני (בלועזית Pod) הוא מרכב נתיק, שעליו מותקנת מערכת הנשק, וממנו היא פועלת באופן אוטונומי בהתאם לפקודות מהמערכת שעליה מותקן הפוד. שתי הגרסאות לכננת של הוולקן, ה-'''SUU-16/A''' (תחת הציון הצבאי M12) והגרסה המשופרת '''SUU-23/A''' (תחת הציון הצבאי M25) פותחו ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]]. הפוד הראשון השתמש בטורבינה שמסובבת על ידי זרמי אוויר כדי לספק כוח למנוע, אך דבר זה יצר יותר מידי כוחות גרר במהירויות גדולות, ואילו במהירויות נמוכות לא סיפק מספיק כוח כדי לסובב את הוולקן מספיק מהר מאחר שזרם האוויר היה חלש. ה-'''SUU-23/A''' השתמש בגרסה '''GAU-4''' של הוולקן שמספק כוח לעצמו, מתוגבר במאיץ חשמלי שנועד לתת לו את הסיבוב המהיר הראשוני. שני הפודים פולטים החוצה תרמילים ריקים במקום לאכסן אותם בפנים. שני סוגי הפודים מכילים כל אחד 1200 קליעים כמאגר תחמושת לוולקן ושוקלים כ-732.6 ק"ג ו-780.2 ק"ג בהתאמה. הפודים שירתו ב[[מלחמת וייטנאם]] אך סבלו מבעיה חמורה של חוסר דיוק. הבעיה רק התגברה מאחר שהתקן המחבר את הפוד למטוס לא יכול היה לעמוד ברתע והוסט בגלל הירי.
=== ביבשה ובים ===
ה-M61A1 וולקן הוא הבסיס למערכת ה"[[פלנקס (מערכת נשק)|פלנקס]]" US Navy Mk 15 Phalanx CIWS המשמש כתותח אוטומטי מיוצב ומערכת נגד [[טיל]]ים בספינות [[הצי האמריקני|חיל הים האמריקאי]] ו[[חיל הים|חיל הים הישראלי]].
בנוסף, הוולקן הוא הנשק העיקרי של תותח הנ"מ המתנייע של [[צבא ארצות הברית]], ה-M163 VADS וכן של נגזרתו הישראלית "חובט". הוולקן יעיל כנגד מטוסים מנמיכי טוס וכלי טיס איטיים דוגמת מסוקים, אך אינו מסוגל ליירט מטוסי סילון הטסים בגובה רב, נגדם יש צורך במערכות מבוססות [[טיל|טילים]]. בישראל, ה"חובט" M163 שודרג לתצורת "[[מחבט (נשק)|מחבט]]" הכוללת בנוסף לתותח גם פוד המכיל 4 טילי סטינגר.
ב[[מלחמת לבנון|מבצע שלום הגליל]] ו[[אינתיפאדת אל-אקצה|אינתיפאדת אל אקצה]], השתמש צה"ל בתותח ה-M61A1 וולקן המותקן על גבי ה"מחבט" כנשק אפקטיבי נגד אדם שאינו גורם להרס רב בניגוד ל[[פגז]]י [[טנק|שריון]] ו[[ארטילריה]].
[[תמונה:M163-hatzerim-2.jpg|ממוזער|250px|תותח וולקן מותקן על נגמ"ש M113 המשמש כתותח [[נ"מ]] מתנייע. המערכת מכונה בצה"ל "חובט"]]
| |||